ערב סוכות התשפא 2020
 
ממצוות החג לקחת ארבעה מינים, כפי שכתוב:
 
"אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, וְעַרְבֵי נָחַל,  וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ."
 
ידוע המדרש  שאלו ארבעה מיני צמחים המאגדים את כל סוגי העם:
פרי עץ הדר   -  אתרוג שיש בו גם טעם וגם ריח.
כפות תמרים  - לולב שיש רק טעם – טעם התמרים.
ענף עץ עבות - הדס שיש לו ריח.
וערבי נחל      - ערבה שאין לה לא טעם ולא ריח.
 
ראשית, כיצד זיהו את כוונת הכתוב שאלה הצמחים ?
שנית, מה יש בהם מעבר למדרש הנ"ל, שדווקא הם נבחרו ?
 
נתחיל בסדר הפוך. 
ערבי נחל מזוהה, על פי שמו, כצמח השוכן ליד או בתוך נחלים. ערבי נחל נשמע כדבר והיפוכו. בערוצי הנחלים בערבה, רוב הזמן אין מים. המים מגיעים בזמן שיטפונות ומותירים גבים. אבל, שם לא גדלים עצים המזוהים כערבי נחל. ערבי נחל גדלים בערוצי נחלים שיש בהם מים במרבית ימי השנה. יש לא מעט צמחים ועצים הגדלים בתוך ערוצי נחלים. לא ברור כיצד קבעו, שמה שאנחנו מכירים היום כעץ הערבה, לזה התכוון הכתוב.
 
ענף עץ עבות. כיצד הגיעו מההגדרה הזו דווקא לשיח ההדסים? ההדסים הם יותר שיח מעץ. למה הכוונה במילה " עבות "?  האם לעץ עבה, או לצמח שהוא סבוך ? שלא לדבר על התנאי שההדס יהיה "משולש", קרי- שבאותו דור( מלשון – מקום עגול) יצאו שלושה עלים. גם זה לא ממש ברור.
 להדסים לוקח זמן רב כדי לגדול וגם הם, כמו הערבה, צריכים הרבה מים.
 
כפות תמרים מעידים על המין הזה שפרותיו הם – תמרים. מה שלא ברור, כיצד באה לידי ביטוי הכפה של עץ התמר, כשאנחנו לוקחים דווקא את הענף האמצעי במצב שטרם נפרשו עליו כמו כפה ?
יש לציין כי גם עץ התמר, שגדל לגובה רב, צורך הרבה מאוד מים ומרגע נביטת הזרע ועד לקבלת פרי חולפים כעשר שנים.
 
פרי עץ הדר – את משפחת ההדרים אנחנו מכירים, אבל כיצד נבחר דווקא האתרוג לייצג את פרי ההדר ?  כולנו מכירים הדרים עם פירות קצת יותר טעימים ואכילים מהאתרוג. גם האתרוג, כמו כל ההדרים, זקוק להרבה מים. הדרים נוהגים להשקות כמעט כל יום. כמו התמר, גם בהנבטת הזרע של  ההדרים חולפים כעשר שנים עד שזוכים לאכול מפרותיהם.
 
אז מה משותף בארבעת המינים, שדווקא הם נבחרו לחגוג עימנו את חג הסוכות ?
 
אלו צמחים רב שנתיים, צורכים הרבה מים ופירותיהם מגיעים רק אחרי כעשר שנים.
סוכות זו העונה בשנה שבו מתחילים לרדת הגשמים. וכבר נאמר על הגשמים בארץ ישראל: "למטר השמים תשבע לחם".  דווקא בחג האסיף, אחרי שהתברכת ביבולים יפים של השנה החולפת, צריכים להיות ראויים לגשמים של השנה הבאה.
 
כאמור, זה חג האסיף, החג שבו סופרים את הפדיון של הפירות. אבל צריך לזכור שעד שזכינו לאכול מפירות האילנות, גידלנו וטיפחנו אותם קרוב לעשר שנים.
צריך נשימה ארוכה ואמונה שהפרי יגיע .
 
רק לשניים מהמינים יש פרי שניתן לאכילה כמות שהוא או לעשות ממנו ריבה, אבל גם לשני המינים הנוספים יש תפקידים ויתרונות. הריח של ההדסים משיב נפש ולערבה יש ענפים שאפשר לנוח בצילה.
 
לכל אחד יש תפקיד בעולם והחיבור של כולם יחד עם סבלנות ותקווה,
מאפשרים חיים טובים ומלאים.
 
אמנם בימים משונים אלו זה לא מתאפשר, אבל בדרך כלל אנחנו מתכנסים יחד,
מכל הסוגים והמינים, לחגוג את חג הסוכות בשמחה.

 גם אם השנה ההתכנסות נמנעת מאיתנו, נקווה שבשנה הבאה נשב בסוכות
 ונשמח יחד בחגנו.