שבוע תקשורתי עבר עלינו בניסיון לקיים את יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל כפי שנהגנו לעשותו בשנים האחרונות. ושיהיה כך לכל בית ישראל, כך חשבנו שצריך שיהיה גם בימי הקורונה.  לצערנו נתקלנו בחומת קורונה קצת אטומה.  "המפחיד הלאומי"  ממשרד הבריאות הפך להיות האיש החזק הלוחש והלוחץ על אוזנו של ראש הממשלה. וזה האחרון החליט להמשיך את התבהלה והטיל סגר בימים הכי חשובים לעם ישראל בארץ ישראל. נטל מאיתנו את החרות בחג החרות ועכשו גם את שמחת יום העצמאות ואת החלק הראשון של החג , החלק המאחד את העם בהוקרת בנינו ובנותינו שנפלו במערכות ישראל.
 
בסופו של המאבק , זו ההודעה שהפצנו למשפחה ולחברים :
 
יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל התשף

בצוק העיתים ינהג כל אחד בדרכו

כמידי שנה ביום הזיכרון נעלה לקברו של רפנאל

הפעם נקדים ונעלה
ביום ראשון ב' באייר 26.4.2020 שעה 18.00
כל מי שרוצה לספר ולומר דברים לזכרו
כמו תמיד נשמח לשמוע

בשעה 19.00 כמו כל שנה יהיה ביתנו פתוח
 
ולפרשת השבוע תזריע-מצורע ואירועי הזמן של ימי הזיכרון והעצמאות.
 
התלבטנו האם לעסוק בקרונה מתוך הדברים הכתובים בפרשות הללו על הנגעים השונים, או לעסוק במשמעות של יום הזיכרון והעצמאות.  החלטנו להתייחס מעט לנגע הצרעת ואחר לעבור ליום הזיכרון והעצמאות. וכך נאמר בפרשת מצורע :
 
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  לד כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם.  לה וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר:  כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת.  לו וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן, לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת...   וְאִם-בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן, וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת, אַחֲרֵי, הִטֹּחַ אֶת-הַבָּיִת--וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת-הַבַּיִת, כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע." 
 
מה משמעות ההבטחה האלוהית שיהיה בארץ ישראל נגע צרעת ? בשביל מה זה טוב?
 
שמענו בעת האחרונה תובנות רבות על מה ולמה נחתה עלינו המכה הזו. אז כנראה שצריך לצאת משהו טוב מהנגע הזה. המצב הזה מעורר אנשים למחשבה ולבדיקה, אולי משהו לא פועל נכון.
 
התובנה הנוספת ואולי העיקרית, היא לבדוק ולבחון את התקדמות המחלה ולדעת לאבחן מתי אין מחלה או שכבר נרפא הנגע. ואם תמה המחלה, אזי צריך לשוב לחיים רגילים.
 
וליום הזיכרון ולצמידותו ליום העצמאות, איך כל זה התחיל-
 
מלחמת השחרור החלה לפני תש"ח, עת הוכרזה המדינה והמשיכה גם אחרי תש"ח ויש הסוברים כי עדיין לא הסתיימה גם בימינו.
 
יום הזיכרון- החל משנת 1951  שימש יום זה להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל, ובשנת 1963 נקבע ייעודו זה בחוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצה"ל.
 
על פי הכנסת "חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963" זו מטרת היום :
 
" ד' באייר הוא יום זכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם."
 
בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה.
הראשון שהציע את החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות, היה חבר קיבוץ טירת צבי אברהם-יצחק מרחביה.
לקראת יום השנה הראשון לנפילת כפר עציון, שאירע בד' באייר תש"ח, יום לפני הקמת המדינה, הוא הציע, לקבוע את ד' באייר כ"יום עציון" וכך כתב:
"גם להם אַל לנו להיות כפויי טובה... סמוך ליום העצמאות היה "יום עציון".  אם לא כדאי לשלב את הדברים? אנסה להציע שיקויים "יום עציון", בהיותו שיא בהקרבת העם לגאולה,   מתוך כך הולם הוא להיות ליום אזכרה והתייחדות כללי לכל הנופלים על מזבח השחרור, וכן בגלל היותו סמוך ליום העצמאות. על משואת עציון קמה עצמאותנו".
כפר עציון, אחד מארבעת הישובים שהיו בתש"ח בגוש עציון, נפלה בד' באייר התש"ח.
 "מלכה נפלה" - כך שידרו אחרוני כפר עציון בטרם נטבחו למוות על ידי הפורעים הערביים בשיתוף הלגיון הירדני. לימים יספר יצחק רבין ליוחנן בן יעקב, הייתי במעלה החמישה ומשם ראיתי את הלהבות העולות מגוש עציון. משם דיווחתי לבן גוריון על נפילת הגוש. בן גוריון – ראש מנהלת העם, הכריז יום למחרת על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל"
כך נוצר החיבור בין יום הזיכרון לנופלים ליום העצמאות. על החיבור וההצמדה הזו, עולה מידי פעם מחשבה לניתוק והפרדה מטעמים שונים. בסופו של כל רעיון ודיון כזה, שבה ומכריעה הדעה ששני הימים הללו הם הצמדה ערכית לאומית, שלא ניתנת להפרדה. 
אבל יש גם טענה אחרת
פחות משבועיים לפני יום העצמאות השני, באפריל 1950, הוצאה פקודת מטכ"ל הקובעת את ד' באייר, יום לפני יום העצמאות, כיום הזיכרון לחללי צה"ל, ושלא יתקיימו אזכרות צבאיות באף יום אחר.^.  באותה שנה, מאחר שיום ה' באייר חל בשבת, הוקדם יום הזיכרון ליום חמישי ויום העצמאות נדחה ליום ראשון. הפקודה קבעה את סדרי היום ואת אופי הטקסים שיתקיימו בבתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל.
בראיון לערוץ 2 שנערך בשנת 1994   יש הטוענים שהרב גורן אמר, כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. לטענתו, במשך כל השנה השנייה למדינה, נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב, וכאשר יום העצמאות התקרב, הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד, ומכיוון שלא נשארו ימים, הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים.
 
ראש הממשלה ושר הביטחון , דוד בן-גוריון, הקים בתחילת 1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, וזו המליצה, בהתאם למה שהונהג על ידי צה"ל בשנה הקודמת, לקיים את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות.
 
סמלו של יום הזיכרון הוא פרח" דם המכבים", הצומח על פי האגדה בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים.  משרד הביטחון מנפק מדבקות עם תמונת הפרח .
מניין הנופלים לחללי מערכות ישראל מתחיל עם נפילתו של החלל הראשון , אהרון הרשלר, אשר נרצח על ידי כנופיית פורעים בירושלים, ב-1 בינואר שנת 1873 בירי של 12 כדורים. הרשלר, תלמיד הכולל שומרי החומות, התגורר בשכונת משכנות שאננים . באותה שנה ירדו גשמי ברכה רבים באזור, והיהודים אשר נהגו לקנות מים בכפר סילוואן השכן הפסיקו ממנהגם זה. כתוצאה מירידה בהכנסותיהם, החלו הערבים לפשוט על השכונה במטרה לגנוב ולשדוד. ב-31 בדצמבר, פשטה כנופיית שודדים על השכונה, ובראשה אבו עיסא מחברון. הכנופיה הגיעה ופרצה לביתו של הרשלר. הרשלר הניס את הפורעים, רדף אחריהם, ועל פי עדות נכדתו, הכה בהם מכות נמרצות. מהחשש שמא יזהה אותם ויגרום למאסרם, ירו בו חברי הכנופיה ופצעו אותו קשה. הרשלר נפטר כמה שעות מאוחר יותר מפצעיו. הוא נקבר בבית העלמין הישן שבהר הזיתים, ונחשב כחלל מערכות ישראל הראשון. מניין הנופלים לנפגעי פעולות האיבה מתחיל ב-1851 עם אברהם שלמה זלמן צורף אשר הותקף בשל עשייתו הרבה למען התפתחות היישוב היהודי בירושלים באותה תקופה.
נכון להיום מונים 23,816 נופלים. כל אחד הוא עולם ומלואו. לכל אחד יש נגיעה למשפחתו הקרובה והמורחבת. יש לו חברים לנשק וחברים לחיים מאז בא לעולם ועד יום נפילתו. יש כאלה שנוגעים בעוד רבים הנחשפים לחייהם ולפועלם בתחומים שונים אחרי נפילתם.
כזה היה כנראה גם רפנאל. בחייו בכל מקום ובכל הרכב, חרף היותו די צנוע , אי אפשר היה להתעלם מנוכחותו. אנחנו מצטטים את החברים שהגיעו לשבעה ולא היו מוכרים זה לזה יען כי היו ממעגלים שונים, כשנשאלו "מי את או מי אתה" השיבו "רפנאל היה החבר הכי טוב שלי", "אני החבר הכי טוב של רפנאל".  הוא ידע לתת לכל אחד את התחושה שהוא החבר הכי טוב. וכאשר חברותיו יזמו "ערב שירים שרפנאל אהב ושרפנאל כתב" הגיעו 150 חברים!
מעניין גם לראות את הלוחמים שיש להם מאפיינים דומים כמו רפנאל – ספורטאים, מטיילים בארץ ואוחזים בגיטרה.  על רפנאל אמר מפקד הצוות שלו : "הוא ניגן על הגיטרה כפי שירה עם הנגב, או ניגן עם הנגב כפי שניגן על הגיטרה".
אז כמאמר המשורר " נזכור את כולם את יפי הבלורית והטוהר" שהיו גם "יפי התואר" .
כן כבר עוד מעט 14 שנה מאז עלה בסערה השמיימה בכ"ד בתמוז התשס"ו –20.7.2006 כלוחם יחידת אגוז במארון א ראס, בדרום לבנון במלחמת לבנון השנייה.