אחרי שנים של סדרים משפחתיים ברוב עם, עברנו השנה סדר מעניין אבל מוזר, לא בזום אבל בזוג .
לא היה ילד שישאל : "מה נשתנה הלילה הזה מכל לילות הסדר שעברנו מיציאת מצרים ועד השנה".
היה סדר נינוח ללא המולת הילדים וללא מאכלי המבוגרים, סדר רק בזוג המשפחה הגרעינית.
את הסדר העברנו עם שתי הגדות של שני "ישראלים" שבשנת התש"ה העבירו גם הם סדר ללא משפחה מורחבת ובעצם ללא משפחה בכלל.
אימא-סבתא – ריבה קראה והעירה הערות מההגדה של הרב הראשי לשעבר, הילד שאיבד את הוריו ואחיו בשואה ושרד– הרב ישראל-מאיר לאו.
אבא-סבא - משה קרא מההגדה של לוחם חירות ישראל - ישראל שייב אלדד, שחירותו ניטלה ממנו על ידי הבריטים ובפסח התש"ה היה עצור במחנה המעצר בלטרון.
כל אחד מהם נתן ביטוי בהגדה שלו לזווית ההסתכלות שלו על העולם.
אז, עוד לא הייתה חירות ישראל שלמה, שהרי רק שלוש שנים אחרי הוכרזה מדינת ישראל וניתנה החירות ליהודים במולדתם.
אז גם אתם מוזמנים לחלוק ולספר לנו על הסדר השונה של השנה הזאת, בה ניטלה מאיתנו החירות לחגוג יחד כבימים ימימה.
בשבת הזו לא קוראים פרשה על פי סדר הפרשיות. השבת קוראים בפרשת "כי תישא" שבסופה כתוב :
"את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות אשר ציויתך למועד חדש האביב, כי בחדש האביב יצאת ממצרים" .
בדבר התורה לשבת חול המועד, שאנו מקבלים, כמו כל שבת, מהרב אילן פרלמן ממכינת קשת-יהודה, הוא שואל , מדוע בתחילת אותה קריאה מספרים על ההוראה:
"ויאמר ה' אל משה , פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים..." ?
והשיב הרב אילן, שהאביב הוא זמן התחדשות וזמן תיקון. הלוחות השניים הם הזדמנות לתקן את חטא העגל בגינו שיבר משה את הלוחות הראשונים.
חג האביב הוא אכן זמן של תיקון והתחדשות, אבל לא הכל ניתן לתיקון.
כמאמר המשורר- כמו שכתב רפנאל בשיר "אחרי המבול" :
" אחרי המבול תמיד יש קשת בענן
אחרי הסיום תמיד נשאר עוד זמן..."
אבל גם
"... אחרי המכה תמיד נשאר סימן".
"הכל חוזר להיות ירוק
גם הליבלוב שהתיבש"
באביב, הצמחים החד שנתיים שהותירו זרעים בשנה שעברה, מצמיחים צמחים חדשים. העצים שהיו בשלכת, שבים ומצמיחים עלים חדשים ומפריחים פרחים, מלבלבים ופורחים. הציפורים כמאמר המשורר:
... "החסידה שנדדה תחזור עם גוזלים ..."
בעלי החיים עם ההתחממות מביאים לעולם צאצאים חדשים באביב.
..." והילד שברח התכוון הוא רק לטוב
שכל אחד יעצור ויתבונן ויחשוב"
יש הרבה מה להתבונן ולחשוב, אבל "הילד שברח", כבר לא יחזור גם עם התחדשות האביב.
לרגל הרגל ולרגל ההתחדשות של חג האביב אנו קוראים השבת עוד לפני הקריאה בתורה , את שיר האביב – שיר השירים. השיר המתאר את האהבה המתעוררת עם תיאורי הטבע המתעורר :
"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. יב הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. יג הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ"
אז אלו אכן ימים של התחדשות, וודאי על רקע מה שעשו לנו ולמחשבותינו עם הקורונה, זה בהחלט זמן למחשבות על תיקון.
שנחזור במהרה לשגרת המפגשים האישיים בימי האביב הפורחים, לחיבוק ולנשיקה שלא תינשא רק באוויר , בתמונת הזום או הווטאספ ....
שבת שלום ומועדים לשמחה
