תאריך ושעה
 


מונה:

כי קולך ערב ומראך נווה ולכן טוב לשמוע אותו גם בטקסי זיכרון
לעיירה אחת הגיע רב חשוב והתכבד להיות שליח ציבור בתפילת מוסף של שבת. והשבת הייתה שבת טרם ראש חודש. כשהגיע לברכת החודש, דפק הגבאי על השולחן "כולם להסתובב לאחור" וכולם הסתובבו לאחור. משראה הרב שכולם מסתובבים, חרף פליאתו, הסתובב גם הוא לאחור וכך ברך את החודש הממשמש ובא. משהסתיימה ברכת החודש שוב דפק הגבאי על השולחן "כולם להסתובב חזרה" וכולם הסתובבו חזרה וגם הרב. כשהסתיימה התפילה פנה הרב האורח לגבאי ושאל אותו לפשר ההסתובבות לאחור. "אני לא יודע, אבל כך מקובלני מהגבאי שכיהן לפני". לשאלתו של הרב "מי הגבאי הקודם" הופנה הרב לגבאי הקודם ושאל אותו את אותה שאלה. "אינני יודע, אבל כך קיבלתי מהגבאי הקודם". "מי הגבאי הכי ותיק בעיירה" שאל הרב והופנה אל ביתו של הגבאי הקשיש שכבר לא יכול להגיע לבית הכנסת מפאת גילו המופלג. "מדוע מסתובבים לאחור בברכת החודש" שאל הרב את הגבאי הקשיש. "לפני שנים רבות, כשעוד לא היו סידורים רבים, היו התפילות כתובות על קירות בית הכנסת. ברכת החודש, כתובה הייתה על הקיר האחורי" השיב הקשיש.
יום הזיכרון וטקסי זיכרון "לא נועדו למשפחות הנופלים" נמצא שכתב, סגן מפקד סיירת הצנחנים - ערן שמיר, בספר הסיירת, בטרם נפל על הגנת המולדת בלבנון לפני 13 שנים. גם תפילת ה"יזכור" הנאמרת בטקסים לא נועדה לא למשפחות וגם לא לאלוהים בלבד. תפילת יזכור כמו כל תפילה לא נועדה לאלוהים אלא לנושא התפילה כדי שהוא יזכור. אבל כשפונה המתפלל אל האלוהים בתפילה, גם זו דרך לעורר את הזיכרון. לכן נכון עשה הרמטכ"ל כשהכניס לתפילת יזכור וכרך יחד, ואם עדיין לא כרך אותם יחד, אזי כך ראוי שיעשה ויחבר "יזכור אלוהים ויזכור עם ישראל את בניו ואת בנותיו". אבל מה שיותר חשוב הוא, לראות את כל המתפלמסים למיניהם, מתייצבים יחד עם משפחות הנופלים בטקסים הללו, שהולכים ומתרוקנים הן ממשתתפים והן מתוכן. לטעמי, רב אלוף גנץ, כדי להביא את עם ישראל שיזכור, צריך להכניס לטקסים תוכן. צריך להכניס לטקסים של מלחמות ישראל, קטעי קריאה מתוך הכתבים שכתבו נופלי אותה מלחמה. צריך להכניס שירים שכתבו הנופלים או שכתבו עליהם והולחנו. וצריך לתת גם לחיילות ולנשים לשיר את השירים בטקסים. "קולן של הנשים", בכלל ובטקסי הזיכרון בפרט אינן בגדר "ערווה"!
בימים אלו כשסוף סוף צף ועלה, טרוף המערכות של ההפרדה בין גברים לנשים, אני רוצה להזכיר לכולנו מה היה כתוב על הקיר כשהתפלפלו בתורה שבעל פה – במשנה ובגמרא, על נוכחות אישה בזמן שגבר קורה קריאת שמע !! כיצד לקחו ועיוותו את המושג "כי קולך ערב" ל"קול באישה ערווה". וכך כתוב במסכת ברכות כ"ד:"אמררבי יצחק: טפח   באשה ערווה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים?  לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אישה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע. אמררבחסדא: שוק באשה ערווה, שנאמר‏‏ "גלי שוק עברי נהרות", וכתיב "תגל ערוותך וגם תראה חרפתך".
אמרשמואל  קול באשה ערוה, שנאמר "כי קולך ערב ומראך נווה".                                                                  אמררב ששת   שיער באשה ערווה, שנאמר "שערך כעדר העזים". "
וכאשר רבנים חשובים במשך שנים מסתובבים לאחור ולא מבינים מדוע. לא פלא שיש רבנים שמוסיפים עתה תרוץ נוסף:" שירה, לימדו אותנו חכמים, היא ביטוי פנימי מאד של הנשמה ושל רגש עוצמתי במיוחד. לכן שירה של נשים (מהיותה נובעת ממקום עמוק יותר) היא עוצמתית יותר. בשירה יש מימד של גילוי וחשיפת הפנימיות ועל כן בכוחה לקרב אנשים, להפיל מחיצות ולהפשיר את הקרח.
אלא שלעיתים, איננו רוצים בקרבה יתר על המידה בין גבר ואישה שאסורים אחד על השני ועל כן קבעו חכמים ש"קול באישה ערווה" - אישה בשירתה חושפת דברים פנימיים בדומה לחשיפה של אברים צנועים (´ערווה´). על כן בעקרון, גברים נמנעים מלשמוע שירה של נשים שאסורות להן".
אני רוצה להזכיר לכולנו כי אפילו במקום המקודש ביותר, בבית המקדש, במקום בו הקריבו הכהנים את הקורבנות, נכחו נשים וגברים יחד. הגיע הזמן לחזור לערכים היפים שנהגו רק לפני שלשה עשורים עת הייתי חניך בבני עקיבא. ישבנו יחד ובהתעלות הנפש שרנו יחד שירים. למיטב זכרוני אף פעם לא קרה שנער התנפל על נערה תוך כדי השירה יען כי גבר עליו יצרו. אני גם לא זוכר שכשרקדנו בהתלהבות, מעגל בנים בתוך מעגל בנות, אף נערה לא התנפלה על נער גם אם נפשה אולי מאוד השתוקקה לכך. "זכר ונקבה" בראשית ברא אותנו אלוהים, לא כדי שיבואו רבנים, יעוותו את דברי האלוהים ובעיני רוחם יראו בקצה הציפורן של כל אישה ובקולה הערב והמקרב, רק "ערווה".

לייבסיטי - בניית אתרים