תאריך ושעה
 


מונה:

עבודת אלילים ושוב לא למדנו כלום

שני אלילים חדשים נכנסו לשיח הציבורי בסבב האלימות הנוכחי מול עזה, אבל שוב לא למדנו כלום. האליל החדש והגלוי "כיפת ברזל" והמונח האלילי הסמוי והישן "סבב אלימות". כשהטילים התפוצצו והמטוסים תקפו והתושבים התרוצצו בין אזעקה למתחם מוגן, הרהרתי האם יהיה זה נכון להטיל ספק במה שמוכרים לנו. כשהמלחמה בעיצומה ודאי צריך להזדהות עם האוכלוסייה הסובלת. דרך אגב לא ברור לי האם העובדה שאצלנו במזכרת-בתיה שמענו את האזעקה וגם את "הבום" של נפילת הטיל סמוך לגדרה, מכניסה גם אותנו לתחום של האוכלוסייה הסובלת. אין ספק שבזמן הזה צריך לומר שאנחנו תומכים בצה"ל ובפעולותיו. למרות שלא ממש ברור כיצד עושים זאת באופן מעשי ולא רק וירטואלית. וכמובן שאנחנו נדרשים לתמוך במנהיגות הרשמית של מדינת ישראל, קרי בממשלת ישראל ובעומד בראשה.  

ב- "מלחמת המפרץ הראשונה" עת נורו טילים מעיראק על ישראל, הביאו לנו את אליל "הפטריוט" קרי טיל נגד אותם טילים. תוך כדי המלחמה ההיא סיפרו לנו על הצלחות מרשימות של הפטריוטים ואנחנו כפטריוטים ישראלים קיבלנו את ההודעות הללו בתחושת הקלה. אחרי שנים לא רבות, הודו בפנינו, את מה שידענו כבר תוך כדי אותה מלחמה, שבפועל נפלו טילים וגרמו נזקים בעיקר ברכוש אבל גם בנפש. כן בנוסף לאזרח שנהרג בפתח המקלט שלו נהרגו עוד לא מעט אנשים שנחנקו מהמסכות המטופשות שחולקו לנו. אבל תוך כדי המלחמה ואולי כחלק מהמלחמה הפסיכולוגית מול האויב וכנראה גם כדי להרגיע את אוכלוסיית "הנפולת של הנמושות" כפי שהגדיר רבין את תושבי גוש דן שנטשו את האזורים המופצצים, סיפרו לנו על ההצלחה המסחררת של הפטריוט. אחרי המלחמה היו אפילו מספיק ישרים לגלות לנו שחלקי טילי הפטריות שאנחנו ירינו, נפלו באזורים מאוכלסים וגרמו גם הם לנזקים. אז מדוע יש לי תחושה שבסרט הזה כבר היינו וזו מהדורה נוספת.
כשמדברים עתה על "הפסקת אש" אני מקווה שלא יסקלוני ועתה כבר מותר להטיל ספק ב"יעילות" המרשימה של "כיפת הברזל". בהתחלה סיפרו לנו על מעל 90% הצלחה. זה כנראה היה "נכון" כשמרבית הטילים נפלו באזורים פתוחים. כשהטילים החלו נופלים בחצר בית ספר בבאר שבע, על מכוניות באשקלון ובאשדוד ועל חממות באזור גדרה, באופן מפתיע ירדה היעילות ונשמעו התירוצים "אין הצלחה של 100%"!  גם שמענו כבר כמו בסיפור "הפטריוט" על נזקים מרסיסי טילי כיפת הברזל. גם ממש לא הפתיע שהמומחים לניצול ציני של הזדמנויות כבר דרשו עוד תקציב כדי להכניס עוד סוללות של אליל כיפת הברזל. וגם לא היה מאוד מפתיע לגלות באולפני הטלוויזיה את מפתחי הסוללה ואת הפטרון שלהם מביעים שביעות רצון ומשתבחים בהחלטתם להקים את הסוללות.  

אז הרשו לי להטיל ספק בכל המערכות הללו ולומר לכם בקול גדול "המלך הוא עירום"!  הרשו לי לומר דבר שנראה מרחיק לכת ודווקא משום כך הוא ממש לא הזוי. צריך לפרק את המשרד להגנת העורף. צריך לפרק את פיקוד העורף. צריך לאחסן את כל מסכות המגן וצריך לגנוז את "כיפת ברזל".  הגולם הזה לא רק שקם על יוצרו ועלינו ביעילות מוטלת בספק. הגולם הזה לא רק גזל הון עתק שיכל לממן גם עוד ביטחון וגם עוד צדק חברתי. הגולם הזה וזה הכי חמור, גרם לנו ובעיקר לראשי מערכת הביטחון וראשי ההנהגה המדינית לחשוב במונחים של עוד "סבב אלימות". גם בסבב הזה אנחנו שומעים את המנטרות "לקחי מלחמת לבנון השנייה" ו"לקחי עופרת יצוקה" וצריך להימנע מלהגיע ל"עופרת יצוקה 2 ". אלא שאת הלקח המרכזי לא למדנו. מעבר להכנת הצבא לכל אפשרות של לחימה הן מהאוויר והן מהקרקע, הלקח המרכזי מהמלחמה ההיא, היה שעל הדרג המדיני להציב יעדים. על הדרג המדיני לקיים מערכת הערכות מצב באופן קבוע כדי שכשמתקבלת החלטה לצאת לפעילות צבאית הם יודעים להציב לדרג הצבאי יעדים ברורים והצבא יודע לתת לדרג המדיני מספר פתרונות אפשריים כדי להשיג את היעדים הללו. אחד הממצאים המרכזיים ש"ועדת וינוגרד - לבחינת כשלי מלחמת לבנון השנייה", היה "שממשלת ישראל קיבלה החלטה לצאת למלחמה ולא הבינה שהיא קיבלה החלטה לצאת למלחמה"! הוועדה רצתה לומר ואמרה שכשמקבלים החלטה צריך להבין את כל ההשלכות שלה. כשמקבלים החלטה לחסל את אותו ראש נחש, וחשוב לעשות זאת וודאי כשהוא בדרך לביצוע פעולת רצח, צריך להבין ולהיערך לכל מה שיתפתח בעקבות הפעולה החשובה הזו. ויותר מכך צריך כבר מההתחלה להבין ולנתב את הפעילות כדי להשיג את היעדים ולצפות פני עתיד גם כיצד מסיימים את הפעילות הזו. והכי חשוב צריך להציב יעד שאין מדובר "בעוד סבב אלימות". צריך להבהיר לאויב ולכל העולם שלא נקבל "עוד סבב אלימות". צריך והגיע הזמן לבצע את הסבב האחרון.  


לייבסיטי - בניית אתרים