תאריך ושעה
 


מונה:


ביום שלישי יג' בתמוז 3.7.2012  בשעה 17.00 , שש שנים אחרי פרוץ מלחמת לבנון השנייה יחנך מצפה הצופה אל כפרי הלבנון בו התנהלה המלחמה. היוזמה כמו ברוב המקרים, לא באה מממשלת ישראל, גם לא מתוך הצבא וגם לא מתוך אגף ההנצחה של משרד הביטחון. הרעיון לא יצא מארגון יד לבנים וגם משרד החינוך לא נוטל חלק בעיצוב הזיכרון ומורשת הקרב בהקמת אתרי מורשת והנצחה. היוזמה להקים אתר מורשת למלחמת לבנון השנייה  והנצחה לנופלים במערכה, באה כמו תמיד או מהחברים של הנופלים שהותירו בלב חבריהם חלל. או כמו במקרה הזה, היוזמה עלתה מתוך המשפחות שבניהם נפלו על הגנת המולדת מאמצע התמוז התשס"ו בקיץ  2006.

אין זו הפעם הראשונה שראשי המדינה ומעצבי פניה בורחים מאחריות להקמת אתרי מורשת והנצחה. אתר המורשת וההנצחה הידוע ביותר במדינת ישראל אליו מביאים כבר עשרות שנים את כל מנהיגי העולם המבקרים בארץ, הוא "יד ושם". אפילו האתר הזה לא הייתה ראשיתו יוזמה של המדינה הצעירה שאך קמה. שורדי השואה שהגיעו לארץ היו אלו שיזמו את הקמת אתר ההנצחה לקהילות שנרצחו ונעלמו, במרתף הר ציון וקראו לו "מרתף השואה". על בסיס רעיון ההנצחה של "מרתף השואה" הוקם בשיפולי הר הרצל – מוזיאון "יד ושם". "מרתף השואה" נותר מזה למעלה משישים שנה מוזנח כאילו קפא בו הזמן מאז הוקם "יד ושם".

"אנדרטת הצנחנים" שניצבת על אדמות הכפר הערבי הנטוש "מרר", על דרך כפר בילו – גדרה, היא היום אתר ההנצחה הרשמי של חטיבת הצנחנים. על לוח ההנצחה חקוקים שמות כל הצנחנים שנפלו על הגנת המולדת החל מצנחני היישוב שיצאו לאירופה בניסיון לסייע לאחינו היהודים בזמן השואה. אבל גם אנדרטה זו, תחילתה ביוזמה של אב ששכל את בנו הצנחן מהמושב הסמוך כפר בילו.

אתר המורשת המרכזי לזכרם של נופלי מלחמת ששת הימים, גם הוא לא קם ביוזמת ראשי המדינה, שריה ויועציה. "ימים אחדים לאחר שחרור ירושלים, (מתוך אתר גבעת התחמושת) כאשר החלו עבודות להכשרת גבעות הטרשים החשופות שבצפון-מזרח ירושלים להקמת שכונות מגורים, התכנסו הורים שכולים וביקשו לשמר את המקום ולהקים בו אתר הנצחה מרכזי לנופלים. שבע שנים שקד ועד המשפחות על שימוש התוכנית. בשנת תשל"ג (1972), ביום השנה החמישי לשחרור ירושלים, ניטעו בגבעה 183 עצי זית לזכר הנופלים, וביום כ"ז באייר תשל"ה (8.5.1975), "יום ירושלים" השמיני נחנך האתר".

ברבות הימים כל האתרים הללו אומצו ע"י הגורמים הרשמיים ובטכסים הנערכים באתרים הללו מתייצבים היום ראשי המדינה לשאת נאומים חוצבי להבות על מורשת הבנים שחרפו נפשם למען העם והארץ.  אז מה מונע מאותם אנשים לפעול, ליזום ולבנות, אתרי מורשת מסודרים מטעם המדינה, שם יוכל הציבור בכלל והנוער בפרט, ללמוד ולחוות את מורשת המלחמות דרך דמותם של הנופלים ובעזרת חבריהם לנשק?!

 גם ועדת טרכטנברג באה לעולם רק אחרי הדרישה ל"צדק חברתי". גם ועדת וינוגרד באה לעולם רק אחרי הדרישה "לאחריות לאומית".  אז מתי יגיעו גם החרדים והערבים לאתרי המורשת לנופלים ?


 

לייבסיטי - בניית אתרים