תאריך ושעה
 


מונה:



אין מונופול ואין תחרות לא על גודל הכאב ולא על גודל החלל שהותירו אלו שעברו מן העולם כשהם עדיין בשחר חייהם. אין לשום בר דעת , וודאי לא למי שחווה מן החוויה הזו, שום רצון להתעמת ולהתנגח בכלל וודאי לא עם מי שחווה אובדן בפרט.  כאבם של משפחות הנספים בשריפה בכרמל אינו נופל מכאבם של משפחות שאיבדו את יקיריהם בתאונות דרכים, בפיגועי טרור, במחלה או במלחמה, אבל הוא גם לא גדול מהם.

אבל עם כל הכאב והצער, אין לשר אלי ישי שום אחריות למותם של עובדי השב"ס. אם יש שר שיש לו אחריות כל שהיא על עובדי השב"ס, זה השר לביטחון הפנים. בתוך המערכת שלו, קרי המשטרה והשב"ס , שם צריך לבדוק את ההתנהלות והאחריות לאסון שריפת האוטובוס על נוסעיו.

ויחד עם זאת, אחריות לאומית ואחריות אישית היא לא דבר מעורפל. לכל דבר שקורה בעולמנו יש אחראי ואני לא עוסק כרגע בשליטה ובאחריות של היושב במרומים. למערכת מוזנחת יש אחראי. לצבא שלא התכונן כראוי למלחמת יום הכיפורים יש מפקד המכונה רמטכ"ל. מעל למפקד העליון של הצבא נמצא דרג מדיני אחראי בדמות השר הממונה, קרי שר הביטחון, ומעליהם ממשלה ובראשה ראש ממשלה. בנושא קיומי כמו מוכנות למלחמה כל הקודקודים הנ"ל אחראים אחריות ישירה ולא יכולים להתחמק מאחריות. זו בדיוק הסיבה שעם ישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים לא מחל לא לגולדה ולא לדיין, למרות שועדת אגרנט הטילה את האחריות למחדל, על הרמטכ"ל דוד אלעזר. גם במלחמת לבנון, שלצערנו התגלו בה אותם תחלואים כמו ביום כיפור, העם לא מחל על הכשלים ודרש את התפטרותם של הקודקודים – אולמרט, פרץ וחלוץ ועימם כל חברי הממשלה. אלא שאנשי השררה היושבים ראשונה במלכות מתקשים להבין שאחריות לאומית ואישית איננה קלישאה אלא תרבות של חברה ושלטון. לו היו גולדה ודיין כמו גם אולמרט, פרץ, חלוץ, ולפחות גם חברי השמינייה – לבני, מופז וגם פרס ואלי ישי, מפנימים את עקרון האחריות והיו מתפטרים, היו מחדלים רבים בפוטנציה, זוכים לטיפול הרבה יותר טוב, וכנראה לא היו באים כלל לעולם. לו היה אלי ישי השר חבר השמינייה מכיר באחריותו לכשלי מלחמת לבנון השנייה, כחבר בפורום המצומצם שקיבל את ההכרעות הגורליות, היה לנו שר פנים אחר שהיה מנער את מערך הכבאות שנרקב לאורך שנים. והוא הוזנח ביותר מקדנציה אחת של אלי ישי כשר הפנים. אבל גם היום שר הפנים לא מפנים.

חלק לא מבוטל מהסלידה של הציבור מאנשי השררה נובעת מהאחיזה הבלתי מתפשרת שלהם בקרנות המזבח. ובמילים פשוטות אנחנו שומעים אותם לוחשים "אנחנו לא סופרים אתכם". מי שהגיע לתפקיד שר ושררה, לא הפנים "שקנה עבדות" .  עבד פירושו - משרת. שר פרושו - משרת הציבור. שר משמעותו - שליח ציבור. אבל כנראה שאצל אלי ישי ואצל כל האחראים האחרים המנויים לעיל, שר פירושו -  רכב, לשכה ועוזרים ע"ח הציבור אבל לא למען הציבור אלא למען עצמם. העם דורש שוב, אחריות לאומית וצדק חברתי. העם דורש מאלי ישי ללכת הביתה.


 

לייבסיטי - בניית אתרים