תאריך ושעה
 


מונה:


שלושים יום של לימוד שיעור לאומי ותיקון עוול על עוול למען הדור הזה והדורות הבאים.

בשעה טובה יום אחרי שבת פרשת בראשית מחליטה ממשלת ישראל למנות את רוני אלשיך – סגן מפקד השב"כ , למפקח הכללי של משטרת ישראל. שתהיה לכולנו ראשית טובה. לא הכרתי את המפכ"ל החד"ש בטרם יצא לאור לפני כשבועיים, וגם היום אני לא יודע עליו אלא מה שהתפרסם בעיתונות. אבל מאוד אהבתי את החלטתו הראשונה לדחות את כניסתו לתפקיד בחודש ימים, עד אז יערוך חפיפה יסודית וישלים את לימוד המערכת.

למחרת יום הכיפורים, אחרי שבצאת הצום הודיע השר ארדן על הסרת מועמדותו של גל הירש לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל, אמר גל הירש : "... אני בן 51 שנים וב- 30 יום למדתי עוד שיעור לאומי משמעותי, על בשרי , ואני יוצא ממנו דואג ומוטרד עם שאלות קשות על הרוח הרעה שחיה בנו, עם תהיות על מצבו של עמוד השידרה הלאומי".

רציתי להזכיר לך תא"ל במיל. גל הירש – מפקד אוגדה 91 במלחמת לבנון השנייה, כי באביב 2006  אז, אני – משה מוסקל. נכנסתי לשנתי ה – 51 ! באמצע התמוז - בקיץ 2006 , תחת פיקודך ארע מקרה המארב, שהציב החיזבאללה ללוחמי גדוד המילואים בנקודה 105 ובו נפלו 5 לוחמים ועוד חמישה לוחמים נפלו מיד אחר כך כשטנק שנשלח על ידך בעקבות לוחמי החיזבאללה, עלה על מטען כבד.  כעבור שבוע , בפקודתך, נשלחה יחידת "אגוז" וביניהם בני רפנאל, אל המערכה, למשימה לא ממש ברורה. רפנאל – "נגביסט" החוד, של הצוות שהלך ראשונה, יצא למשימה בפקודתך, ולצערנו לא שב מהמערכה.  מיום נפילתו , מר הירש,  "היו לי 30 ימי אבל, בהם למדתי על בשרי שיעור לאומי", על חוסר אחריות של מנהיגי האומה ומפקדיה הבכירים, מראש הממשלה אולמרט ועד אליך. 

ושאף אחד לא יתבלבל ! גל הירש לא אשם בנפילתו של אף אחד מהם. אבל גל הירש, כמפקד האוגדה, אחראי בתפקודו, הלא ממש מוצלח, לכל האירועים שקרו במלחמה תחת פיקודו כולל נפילת הלוחמים כתוצאה ממעשיו ומחדליו.  גל הירש הוא גם לא השעיר לעזאזל, הוא לא האחראי היחיד ואפילו לא העיקרי. אלה שהיו מעליו, בצבא, ועד ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ, אחראים לכישלונות יותר מגל הירש.

באותם 30 ימים, מר הירש, כשאתה ניהלת את המלחמה, הגיעו אל ביתנו אלפי מנחמים וביניהם לוחמים בסדיר ובמילואים, קצינים בכירים וזוטרים, מי שהיו אז באופוזיציה והיום חלקם שרים בממשלה, כולל ראש האופוזיציה אז והיום ראש הממשלה. בין אנשי הצבא שהגיעו, היה קצין צנחנים וחיל רגלים ראשי תא"ל היימן, שהגיע שלושה ימים אחרי הקרב במארון א ראס. היימן לא ממש ידע לספר לנו מה קרה שם, אבל אחרי שהתגבר על הרתיעה והקושי לשוחח עם משפחה שזה עתה איבדה את בנה, אמר : "הפקנו לקחים" !  לא ממש הבנו על מה הוא מדבר, אבל הגבנו "אנחנו מקווים שהלקחים שהפקתם, יצילו חיי לוחמים בהמשך המערכה". שכשקמנו מהשבעה, שמענו את נאומו חוצב הלהבות של ראש הממשלה אולמרט שזכה לכינוי "נאום העד כאן".  כל כך תמימים היינו, ששלחנו לו מכתב תמיכה להמשך הצלחת המלחמה. לא עברו ימים רבים עד שהבנו שזה נאום ריק מתוכן ומדובר בכישלון מהדהד של ההכנות לאפשרות שתפרוץ מלחמה וכישלון בניהול המלחמה. עם תום המלחמה, בדיוק בתום אותם 30 ימים , מעל חלקת קברו הטרייה של רפנאל קראנו לראש הממשלה ולחבריו לכישלון , בשם "האחריות הלאומית" והאחריות האישית לשאת באחריות ולהתפטר. שבוע אחר כך יצאנו, מאותה חלקת קבר של רפנאל, בסמוך לאוהל אבי הציונות המעשית – הרב שמואל מוהליבר, למסע "אהבת הארץ", שהפך להפגנת מחאה בחלקת גדולי האומה בסמוך לקברה של גולדה, בקריאה לאולמרט - "תלמד מגולדה, שנשאה באחריות לכשלי מלחמת יום הכיפורים, ותתפטר"!
לא רצינו לראות את אולמרט ויתר האחראים לכישלונות במלחמה, "תלויים על עמוד הקלון בראש חוצות" כפי שניסו לומר חבר מרעיו שיצאו להגן עליו. רצינו , ובמידה מסוימת גם הצלחנו, להכניס לשיח הפוליטי, במדינת ישראל, תרבות שלטון אחרת, תרבות של "אחריות לאומית".

יש מדינות , כמו יפן , שם אנשים בכלל ואלא הנושאים משרה ציבורית בפרט, כשהתגלה כישלונם , הם מבצעים מנהג יפני קדום של חראקירי. במדינות קומוניסטיות או טוטאליטאריות היו מגלים את הכושלים לארץ גזרה כמו סיביר. במדינות מוסלמיות כמו בעקבות מותם של מאות עולי רגל בערב הסעודית , מתיזים את ראשם של האחראים. בדמוקראטיות כמו ארה"ב ובריטניה, האחראים לכשלים מניחים את המפתחות ופורשים מהחיים הציבוריים. כך חשבנו שראוי שהכושלים ילכו הביתה ולא יוכלו לשאת עוד בתפקיד ציבורי.

הלחץ הציבורי נשא פרי. ממשלת ישראל והעומד בראשה אומנם לא התפטרו כדרישתנו, אבל מינו וועדה לבחינת אירועי אותה מערכה. הלחץ הציבורי , שהייתי, יחד עם משפחות נופלים נוספות, בין מוביליו, עשה את שלו וראינו שיש אנשים שלוקחים אחריות ומתפטרים. מבין אנשי הצבא שהתפטרו מיד היו , מפקד פיקוד הצפון האלוף אודי אדם . מפקד האוגדה המזרחית – תא"ל ארז צוקרמן. עם הגשת הדוחות של האלופים במילואים דורון אלמוג ויורם יאיר, שבדקו את תפקודו של גל הירש ואוגדתו, אולץ והתפטר גם גל הירש. עם הגשת דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, פחות מחודש אחרי שביקר בביתנו, התפטר הרמטכ"ל דן חלוץ. להזכירכם שהנורמה הזו של התפטרות השפיעה גם על המפכ"ל דאז – קראדי , שאחרי שנתגלה פגם בתפקודו, הוא התפטר.

מה משמעות התפטרותם של נושאי משרה בכלל ונושאי משרה רמה בפרט? ומה המטרה בכינון וועדות בדיקה וחקירה ?
המטרה איננה צליבת הנחקרים שנמצאו כושלים בתפקידם. המטרה היא למען הדור הזה והדורות הבאים, כאשר אדם נכנס לתפקיד שקודמו נאלץ להתפטר, ידע נושא התפקיד החדש שעליו ללמוד את תפקידו, מתוך הצלחותיו ומתוך כשליו של זה שהיה לפניו. יהיו כובד האחריות הלאומית של השליחות הציבורית , יחד עם מורא ההתפטרות של הנכשלים ויחד עם השאיפה והרצון להצליח, הערובה לתפקוד טוב יותר ולהצלחה במילוי המשימה. על זה היה מאבקנו אז ועל כך מאבקנו גם בחודש האחרון.

ועל כן, "כשארדן בישר על המינוי הצפוי", של תא"ל במיל. גל הירש - מי שכשל בתפקידו כמפקד אוגדה במלחמת לבנון השנייה,  "ראשונים להסתער היינו אנחנו, הורים שבנינו נפלו על הגנת המולדת במלחמת לבנון השנייה".  הציטוט הזה לקוח ממאמר  "מדינת יהודה: עו"ד ויינשטיין מנהל אותנו", שכתב, חגי סגל -  העורך הראשי של "מקור ראשון" בשבת אחרי הודעת השר ארדן על הסרת מועמדותו של גל הירש. וכך כתב :

"...אבל אז, כשארדן בישר על המינוי הצפוי, נפתחו שערי הגיהנום. ראשונים להסתער היו הורים שכולים אחדים ממלחמת לבנון השנייה, שהתיימרו לייצג את כל ההורים השכולים. אפשר להבין לכאבם, אך חוות דעתם על מינוי הירש לא הייתה ראויה להתייחסות משמעותית יותר מכל חוות דעת אזרחית אחרת על תפקודו של גל הירש במלחמה ההיא, במיוחד לא אחרי שיושב ראש ועדת החקירה למלחמה, אליהו וינוגרד, זיכה אותו לאחרונה מכל אשמת מחדל וקבע שנעשה לו עוול. קבוצת ההורים השכולים שהתנגדה למינוי הוסיפה עוול על עוול."

 כמי שאצבע מאשימה הופנתה כלפי וכלפי יתר המשפחות כגורמי "עוול על עוול" בקשתי מחגי סגל לפרסם מאמר זה בתגובה וכתיקון עוול למאמרו הנ"ל, וכך בין היתר כתבתי:

"לא פתחנו את שערי הגיהנום"  , פתחנו דווקא את שערי גן עדן והעלינו את זיכרון בנינו ואת זיכרון המלחמה ההיא שהסתבר, וזה מה שמדיר שינה מעיננו, שהמלחמה ובעיקר לקחיה, נשכחו אפילו משרי ממשלת ישראל והעומד בראשה.

מעולם לא התיימרנו, לא אחרי המלחמה ולא עכשיו, לייצג יותר מאשר את עצמנו , אבל עשינו זאת , למען עם ישראל כולו לדורותיו.
את האמירה "אך חוות דעתם על מינוי הירש לא הייתה ראויה להתייחסות משמעותית יותר מכל חוות דעת אזרחית אחרת על תפקודו של גל הירש במלחמה ההיא" אנחנו מכירים. זו טענה העולה כל פעם כשהורים של נופלים אומרים אמירה כלשהי בציבור. לכאורה טענה שיש בה שמץ של הגיון. ואכן בפגישתנו עם השר ארדן, בעקבות הודעתו על רצונו למנות את גל הירש למפכ"ל, אכן פתחתי את הדיון, בשאלה הרטורית הנ"ל :  "מה מותר יש לדעתנו, אנו הורי הנופלים במלחמת לבנון השנייה, על כל אזרח אחר במדינה"? והשבתי ואמרתי לו שאנחנו האזרחים(בפגישה נכחו משפחת צור, משפחת צמם, איינהורן ואנכי), להבדיל מאנשי הצבא שהיו שם במלחמה, יודעים כל אחד לחוד וכולנו יחד, יותר מכל אזרח אחר במדינה, על מה שקרה במלחמת לבנון השנייה. ולא רק שאנחנו יודעים, לצערנו שלא כמו רוב עם ישראל, אנחנו גם זוכרים ! 

   מדוע אנחנו יודעים יותר ? כי חקרנו. מדוע חקרנו? כי ניסו לטייח ולהסתיר את האמת !

               ולאמירתו של סגל : "...במיוחד לא אחרי שיושב ראש ועדת החקירה למלחמה, אליהו וינוגרד, זיכה אותו (את גל הירש) לאחרונה מכל אשמת מחדל וקבע שנעשה לו עוול" !

הריני להודיעך מר סגל, ולכל עם ישראל:  איש לא יכל לזכות את גל הירש ואיש גם לא זיכה אותו!!

כששאלתי את השר ארדן מדוע בחר דווקא בגל הירש, השיב השר "כי פגשתי רק באנשים שאמרו עליו דברים טובים. קיבלתי ממנו מכתבי המלצה שכתבו השופטים וינוגרד וחשין"  כיוון שהשופט חשין עבר מן העולם ואחרי מות קדושים אמור, לא אכנס לניתוח המכתב שנתן לגל הירש. אתייחס רק לשני דברים : כל פניותיו של חשין לשרי הביטחון והרמטכ"לים שהיו מאז המלחמה ועד היום להחזרתו של הירש לשורות צבא הקבע, לא נענו. הדבר השני הוא, פנייתו של השופט בדימוס חשין לשופט בדימוס וינוגרד, בעקבותיו בין היתר כותב וינוגרד לרמטכ"ל הקודם גנץ:  "ביקשתי פגישה זו כי מאז הגשת דו"ח ועדת וינוגרד על אירועי מלחמת לבנון השניה נקפני מצפוני כי לא יכולנו, כפי שהתכוונו, לכלול בדו"ח הוועדה המלצה חמה לכך שצה"ל יציע לגל הירש לחזור לשרת בשורותיו כאיש קבע"

על המכתב הזה של וינוגרד, כותב חשין במכתבו לגל הירש : "ניתן דעתנו לכך שהנשיא וינוגרד מדבר בשם הוועדה כולה..."  צר לי להבהיר לכל העולם כי בתוך "שערי הגהנום" שאנחנו פתחנו, במענה לשאלה האם מכתבו של וינוגרד הוא על דעתם. השיבו ארבעת חברי הוועדה הנ"ל בקולם, כי אחרי הגשת הדוח, לא נפגשו מעולם לדון שוב בדו"ח. איש לא פנה אליהם לחוות דעתם מעבר למה שכתוב בדו"ח. והם לא שינו את דעתם על מה שנכתב בדוח. ולכן     איש לא זיכה את גל הירש משום דבר !!  ולמרות זאת אנו מאחלים להירש הצלחה בשוק הפרטי.
 
על תפקודו הלקוי של גל הירש , לא חפצנו לפרסם בראש חוצות. אבל בפגישה עם השר ארדן פורטו בפניו מהלכים שעשה גל הירש במלחמה שלצערנו הולידו תוצאות הרות אסון.  כמו כן שאלנו אותו : בטרם קבלת את ההחלטה למנות את גל למועמד למפכ"ל, האם קראת על תפקודו במלחמת לבנון השנייה ?  יש שלושה דוחות על תפקודו של גל הירש :1.  דו"ח תא"ל אשכנזי על מה שמכונה "אירוע החטיפה", 2.  דו"ח האלוף במיל. דורון אלמוג על השבועות שקדמו לחטיפה ועליה , 3. דו"ח האלוף במיל יורם יאיר על תפקוד אוגדה 91 ומפקדה תא"ל גל הירש במלחמה.  השר ארדן השיב בכנות שלא קרה אף לא אחד מהדוחות. "האם פגשת את כותבי הדו"חות" ? הוספנו והקשנו,  והשר השיב בשלילה. מיד בתום הפגישה ביום שישי, תואמה פגישה של השר עם האלופים במיל אלמוג ויאיר, ליום ראשון. כפי שנמסר לנו "הפגישה הייתה נוקבת".
 
 
אבל מה שהחריד אותי בפגישה עם השר, היא דרך קבלת ההחלטות. מתברר כי שרי ממשלת ישראל לא לומדים לקחים. יש סבירות גדולה שרוב חברי הממשלה לא קראו לא את דוח אגרנט, לכשלי מלחמת יום הכיפורים. וגם כנראה לא את דו"ח וינוגרד ,על המסקנות שיש ליישם בעקבות כשלי מלחמת לבנון השנייה.  וכי בשביל מה נכתבו הדו"חות,  אם לא כדי שהשרים המכהנים יילמדו מתפקוד אלו שקדמו להם ? יש ללמוד מהדברים הטובים שקודמיהם עשו וליישם ולתקן את הטעויות שעשו אלו שקדמו ובעיקר אלו שכשלו ונאלצו להתפטר.
 
האם קראו ראש הממשלה ושריו והאם יישמו את שנכתב  "בדו"ח יישום המלצות "וועדת וינוגרד" שכתבה "וועדת ליפקין שחק"  ?!  
 
נביא כאן רק קטע קצר מהדו"ח החשוב לתפקוד הממשלה:

 
ה. העמקת בסיס הידע של שרי הממשלה
המלצות ועדת וינוגרד
  1. ועדת וינוגרד המליצה לעניין העמקת בסיס הידע של שרי הממשלה כדלקמן (דו"ח וינוגרד עמ' 298):
     
    "3. העמקת בסיס הידע של שרי הממשלה
    איכות קבלת ההחלטות של הדרג המדיני בנושאים מדיניים- ביטחוניים תלויה במידה רבה בעומק וברוחב של הידע של מקבלי ההחלטות בנושאים אלה. במערכה בלבנון 2006  לחלק ממקבלי ההחלטות המרכזיים לא היה ידע כזה.  סוגיה זו היא מקרה פרטי של סוגיה רחבה יותר, הקשורה בתהליכי קבלת ההחלטות ובבסיס הידע של מקבלי ההחלטות בדרג המדיני.
     
    אנחנו ממליצים:
     
  2. < > העמקת הידע של כל שרי הממשלה בנושאי הליבה האסטרטגיים של המדינה, על ידי קיום סדנאות, ימי עיון ודיוני עומק.< > את המנגנון של העברת תפקידים מיניסטריאליים, כך שיכלול חפיפה והכנת "תיק מעבר" מסודר. האחריות למיסוד ההעברה תהיה על מנכ"ל המשרד. יש להקפיד במיוחד על נהלי מעבר מסודרים, על הכנסה שיטתית לתפקיד,  ועל ייעוץ מקצועי מובנה וצמוד,  כאשר השר הנכנס אינו בעל ניסיון וידע רחבים בתחום המשרד, או בתפקידים מיניסטריאליים בכללותם.
    אנחנו מאחלים למפכ"ל החדש רוני אלשיך הצלחה בתפקיד החדש.
     
    אנחנו מקווים שאלשיך סימן דרך לכל נושאי משרה בכירה. בטרם כניסה לתפקיד על כל נושא משרה בכירה ובראש ובראשונה ראש הממשלה ושריו , לעבור חפיפה כמומלץ לעיל.
     

     
     
    משה מוסקל
     

לייבסיטי - בניית אתרים