תאריך ושעה
 


מונה:



פרשה השבוע מכילה כמה וכמה סיפורים לא ממש מובנים , לפחות לא בקריאה ראשונה.

אנו נתרכז בעיקר ביצחק ונשאל בעצם מה היה תפקידו של יצחק בעולם ?

יצחק נולד להורים מאוד מבוגרים . הוא גדל עם אח למחצה הגדול ממנו ב - 14  שנה . יצחק הוא הבן הממשיך אבל הוא גם הבן הנעקד ע"י אביו. רק התערבות מלאך האלוהים עוצרת את אברהם אביו מלסיים את חייו בגיל צעיר.  אביו הוא זה שדואג שהעבד יביא לו אישה ממרחקים. עשרים שנה לוקח ליצחק להתייצב מול האלוהים לעתור לפניו להולדת צאצאים.

והנה בפרשתנו, ההבטחה האלוהית ליצחק : "גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך:  כי-לך ולזרעך, אתן את-כל-הארצות האל, והקמתי את-השבועה, אשר נשבעתי לאברהם אביך.  ד והרביתי את-זרעך, ככוכבי השמים, ונתתי לזרעך, את כל-הארצות האל; והתברכו בזרעך, כל גויי הארץ"
ההבטחה הזו , לפחות על פי היושב במרומים, לא ניתנת ליצחק בזכותו אלא בזכות אבות:
 "עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי..."  (פרק כו, ה)
מסיבה לא ברורה, הוא עושה מעשה אבות גם בעניין הצגת אשתו כאחותו !  
וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר.   ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.  ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. (כו)
אצל אברהם זה לא היה ממש מוצלח. ובסוף הוא אומר : "כי אמרתי רק אין-יראת אלהים, במקום הזה; והרגוני, על-דבר אשתי".(כ, יא)
הפרשנים אמנם מצאו לנכון לומר על החזרתיות הזו "מעשה אבות סימן לבנים", אבל זה חיקוי לא מוצלח של יצחק, לעשות את אותו המעשה הלא מוצלח של אביו. היה מצופה שיצחק יפיק לקחים ולא ייפול לאותה צרה.

גם בעניין הבארות , אנחנו מקבלים חזרה לאותן בארות :
וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד.  יד וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים.  טו וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר.  טז וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד.  יז וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.  יח וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו.  יט וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  כ וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  כא וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה.  כב וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.  כג וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע.  כד וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ; אַל-תִּירָא, כִּי-אִתְּךָ אָנֹכִי, וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי.
ובסוף הישיבה בגרר, שוב אומר האלוהים ליצחק שהברכה שהוא נותן לו היא בעבור אברהם.
וגם בעניין הישוב  באר שבע .  יצחק קורא למקום:
"וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה."  
אבל כבר אברהם נתן לה את השם באר שבע !
"ויאמר--כי את-שבע כבשת, תקח מידי:  בעבור תהיה-לי לעדה, כי חפרתי את-הבאר הזאת.   לא על-כן, קרא למקום ההוא--באר שבע" (כא , ל-לא)

ובכל זאת אפשר לומר לזכותו של יצחק כמה דברים :
יצחק הוא חקלאי מעולה הזורע וקוצר מאה שערים. מקילו זרעי חיטה הוא קוצר טונה.
יצחק, בהוראה מגבוה,  לא יורד מהארץ.
ויצחק הוא היחיד שלא כמו אביו ולא כמו בניו,  נושא רק אשה אחת.

נכון להודות שהאישה הזו מנהלת לו את הבית וקצת גם את החיים, ולאו דווקא ביושר.

ומכאן לתאומים שיוצאים מרחמה של רבקה :
בכורה היא עובדה שלא ניתנת לשינוי. כיצד אפוא ניתן למכור בכורה ?  ומדוע אומר עשו שהוא הולך למות כשגילו בעת קרות המקרה הוא בין יותר מ -  20 שנה ופחות מארבעים שנה, כשהוא נושא נשים מבנות חת ?
"וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה.   לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב.   לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"(תולדות פרק כה)
את העובדה שעשו יצא ראשון מרחמה של רבקה אימם, לא ניתן לשנות. אבל כן ניתן למכור את הזכויות שיש לעשו כתוצאה מהיותו הבכור.  אולי זו גם הסיבה שיצחק, כאשר הוא מבקש מעשו לצוד לו ציד כדי שיברך אותו, לא מכנה את עשו בנו הבכור אלא "וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל" !   ובפסוק הבא,  יצחק קצת רומז לעשו במענה לאמירת עשו ליעקב "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת", כשהוא אומר לעשו : "הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי; לֹא יָדַעְתִּי, יוֹם מוֹתִי.  ומסיים ואומר "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם אָמוּת".

בעת מתן הברכות לבניו, יצחק היה בגיל 80-100   ולבסוף נפטר מהעולם בעוד 80-100 שנים כשהוא בן 180 שנה !!  אולי רצה לומר לעשו - לא חשוב בן כמה אתה עתה, חשוב מה עשית ומה אתה מתכנן לעשות עוד בימי חייך, כשאתה בעצם לא יודע מתי יסתיימו חייך על פני האדמה.  ועל זה כבר אמרו לפנינו : "אנחנו חיים כאילו לא נמות, ואנחנו מתים כאילו לא חיינו". 

שנשכיל לחיות את חיינו בתבונה , באחווה עם בינה ודעת
ושתתקיים  בנו ברכת אבותינו - שיתברכו בנו כל סובבינו 


לייבסיטי - בניית אתרים