תאריך ושעה
 


מונה:


לפני 30 שנה בראש חודש אלול ציינו 8 שנים לנישואינו. כעבור 4 ימים ביום ה' באלול קיבלנו מתנה -  פרי שלישי לנישואים, בן נולד אחרי שתי בנות חמודות – טלי והדס. העוסקים בהיסטוריה נוהגים לומר "אין אם בהיסטוריה", לא שואלים מה היה קורא אילו... ובכל זאת , לו היה היום רפנאל בין החיים, השבת פרשת שופטים, היינו ודאי חוגגים לו יום הולדת 30 כמיטב המסורת של משפחת מוסקל. השבת הוא היה באותו גיל, ואולי בזוג, כפי שהיינו אנחנו כשהבאנו אותו לעולם. בן יפה נולד ומברכים הגיעו מכל עבר ואפילו מעבר לים מרומניה, מהסופר האידי וולף טאמבור – בן הדודה של אבא-סבא יהודה מוסקל (האימהות-האחיות מוסקל חנה וטאמבור פייגע בנות שלום ורחל גאנז). וכך כותב טאמבור, מבוקרשט שברומניה, ביום י' באלול התשמ"ה, לבן דודו יהודה מוסקל, ביידיש :

 "...ועל כולם איז געקומען די פריילעכע בשורה, וואס ריבה האט געבארן א יינגעלע, אין א גוטער שעה אין א מזלדיקער, הלוואי איר און אייער משה מיט זיין גברת זאלט זוכה זיין אויפצוואקסן און אונדז אויך איילדאן צו דאר בר מיצווה, דערנאך צו דער חתונה, פונקט וי איך בין געוורן אויף משהס חתונה און געגענבעט פונעם חתן-קוילעטש...
אט, זענט איר בשעטו"מ געווארן, דריי דורות מוסקל, בן אחר בן – עד מאה ועשרים."

למעטים שלא שולטים בשפת אבותינו שפת האידיש, נתרגם לעברית :
"...ומעל לכל, הגיע הבשורה המשמחת, שריבה ילדה בן, בשעה טובה ובמזל טוב. הלוואי ובנך משה יחד עם זוגתו, יזכו לגדלו ולהזמין אותי (את טאמבור) לבר המצווה ואחר כך לחתונה, בדיוק כמו שהייתי בחתונת משה וריבה שם אכלתי מהחלה ...

וכך בשעה טובה ומוצלחת זכית לראות שלושה דורות מוסקל בן אחר בן – עד 120 "

כנראה שציון שלושה דורות , הוא קוד לא פשוט בין שני בני הדודות. יען כי שניהם מאבדים בשואה גם את דור ההורים – טאמבור אשר זאליג ופייגע לבית גאנז ומוסקל משה-יצחק ואשתו השנייה טובה גיטל. (אימו חנה לבית גאנז נפטרה כשהיה ילד בן 6)  גם את נשותיהם – טאמבור סילקה לבית באש ומוסקל שרה-סרינה לבית רייזמיבש.  וגם את דור הילדים. לשניהם היו שתי בנות שנרצחו עם האימהות שלהן באוושויץ-ברקנאו. טאמבור סאסא ורייזל ומוסקל חנה ופרל.

שלושה דורות – רפנאל ברוך בן ריבה רבקה רייזל (לבית גינזברג) ומשה שלמה מוסקל בן לאה שיינדל גבריאלה (לבית גרינצוויג) ויהודה מוסקל.

אבל שלושת הדורות מוסקל חיו רק כשנה וחצי יחדו עת הלך יהודה מוסקל מהעולם הזה. ובמחיצתו של רפנאל, כבקשת טאמבור, זכינו להכניסו לבריתו של אברהם אבינו ובאותו המקום בבית הכנסת גם להעלותו לתורה בבר המצווה, אבל לא זכינו להכניסו לחופה יען כי חיינו במחיצתו רק כמעט 21 שנים עד תמוז התשס"ו 2006.

אבל כשיצא מן העולם הזה יהודה מוסקל אחד מיד נכנס אל העולם הזה מוסקל יהודה נתן . ומזה חצי שנה שוב ניתן למנות כהגדרתו של טאמבור "בן אחר בן שלושה דורות מוסקל" !

אחיה יעקב בן ריבי רבקה אירית (לבית תהילה) ויהודה נתן מוסקל בן ריבה רבקה רייזל ומשה שלמה מוסקל.

כפי שכתבה זהבה ליום השנה של רפנאל, גם השנה "נקרא את פרשת שופטים במקומך". ובין היתר נקרא במצב שאולי רפנאל ניצב בפניו:

א כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם:  כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ב וְהָיָה, כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה; וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן, וְדִבֶּר אֶל-הָעָם.  ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ--מִפְּנֵיהֶם.  ד כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם--לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.  ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים, אֶל-הָעָם לֵאמֹר, מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יַחְנְכֶנּוּ.  ו וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-נָטַע כֶּרֶם, וְלֹא חִלְּלוֹ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יְחַלְּלֶנּוּ.  ז וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה.  ח וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים, לְדַבֵּר אֶל-הָעָם, וְאָמְרוּ מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ; וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ." (דברים פרק כ)

לפני היציאה למלחמה, צריכים להכין את הלוחמים מבחינה רגשית, לטעת בהם רוח לחימה , להטמיע בהם את צדקת הדרך ועוד דברים שהם , לא תרגולים צבאיים, אלא דברים שהם בתחושה וברוח.  ומכיוון שכך צריך לערוך מסדר ניפוי לאלה אשר עקב מצבם יכולים להוות בעיה לאותה רוח לחימה.  הלוחמים שזה עתה נשאו אישה, שזה לא מכבר רק סיימו לבנות את ביתם ואלו אשר החלו בעבודה חדשה בין אם היא חקלאית ובין אם עבודה אחרת ועדיין החשש מנקר במוחם שמא משהו ישתבש.  הלוחמים הללו מתבקשים לשוב לביתם וזה די מובן. אבל אחרי כל הנ"ל יש תוספת בה יש לחפש גם את "מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" . גם זה לכאורה ברור. אבל ביחידות קרביות , קצת קשה למצוא לוחמים שיודו שהם לא רוצים לצאת למלחמה . בדרך כלל זה הפוך. גם כאלה שבימי שגרה לא תמיד יש להם חשק לצאת לסיור או מארב, או שהם חולים ופצועים, במקרה של מלחמה , כולם מתייצבים. בין הלוחמים הללו יש גם כאלה החשים שהם לא ישובו מהמערכה. אלה הלוחמים אשר לא יכולים לשוב לביתם , יען כי זה בדיוק מה שיכול חלילה להמיס את לבב חבריו .  אלה הגיבורים אשר מתגברים אפילו על אותו רגש כדי להחדיר את רוח הלחימה בחבריהם , לצאת למערכה ולנצח את האויב.

שלא נדע מלחמות , אבל כשאלה ניצבות לפתחנו , נדע לרומם את רוח העם ולוחמינו ולהתגבר על אויבנו ובתום המלחמה נדע לב\התגבר גם על מחיר המלחמה.

שיהיו ימים טובים לישראל
 

לייבסיטי - בניית אתרים