תאריך ושעה
 


מונה:

מה למדו מעצבי התפילה לאורך הדורות מהדרך בה משה מגיב ומתפלל לבורא  ?

נתחיל בפרשתנו פרשת קרח

התלונה על משה ואהרן
"וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה ) ." במדבר, קרח, פרק טז , ג)
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ, לֹא נַעֲלֶה .  יג הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר:  כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר."
וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֶל-כָּל-הָעֵדָה(טז, יט)
התלונות הן על משרות !
 
מה רצון ה' וכיצד מגיבים משה ואהרן :
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  כא הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע. 
כב וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר:  הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף."   (כ-כא)

אגב כך נעלה את המחשבה שפנייתו של משה מהדהדת את פניית אברהם:
"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע . כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט". (בראשית וירא פרק יח, כג-כה)

המשך התלונה:
וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר:  אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה.
נבחן גם כאן את רצון ה' ואת תגובת משה ואהרן:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  י הֵרֹמּוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע;
וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם." (יז, ט) (מעניין שכאן לא הוסיפו משה ואהרן לבקש על העם.)

בפרשה הקודמת פרשת שלח

התלונה:
וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא . ב וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל-הָעֵדָה, לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ .  ג וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב  נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה .   ד וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.   ה וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פְּנֵיהֶם, לִפְנֵי, כָּל-קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
 
רצון ה' ותגובת משה:
 "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד אָנָה, לֹא יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.
(שוב מתהדהדים דברי ה' אל אברהם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ        . ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.)
 
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה: 
 וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ. יד וְאָמְרוּ, אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְהוָה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה:  אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. טו וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר. טז מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה, לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר.
 יז וְעַתָּהיִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר.  
יח יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֺן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.  יט סְלַח נָא, לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה.  כ וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ."  ( במדבר שלח, פרק יד)
 
ספר דברים פרשת ואתחנן  - תחנוניו של משה לפני ריבונו של עולם, כדי להיכנס לארץ:
"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.  כד אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ, אֶת גָּדְלְךָ, וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.  כה אֶעְבְּרָה נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. (דברים ואתחנן)
 כו וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה.  כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי לֹא תַעֲבֹר, אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  כח  וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ:  כִּי הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה". (דברים ג )

מדוע לא נלקחה תחינתו זו של משה, אל התפילה בסידור? ואם תאמרו משום שלא התקבלה ע"י היושב במרומים, אזי אמרו כבר לפני כי תפילתו של משה כן התקבלה הגם שרק באופן חלקי. משה ביקש שתי בקשות:
 "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון!"
את הבקשה הראשונה לעבור את הירדן ולהיכנס לארץ, ה' דחה. ולא נכנס כרגע לדיון, מדוע הוא דחה. נאמר רק, כפי שמשה מספר , שזה היה "למענכם", קרי לטובת עם ישראל. את הבקשה השנייה לראות את הארץ, ה' מקבל ומורה למשה: " עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ".

"תפילת משה" אחרי "חטא העגל":

"וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם.  יח וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:  עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ.  יט כִּי יָגֹרְתִּי, מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה, אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי,  גַּם בַּפַּעַם הַהִוא". (דברים ט , יז-יט)

משה מספר לעם ולנו שהוא התפלל למעננו ושתפילתו התקבלה, אבל הוא לא מגלה לנו את הפטנט ולא מותיר לנו, לפחות לא בעת הזו , את נוסח התפילה. מיד אחרי הסיפור הזה, משה מספר לנו על מקרה נוסף בו הוא נאלץ להתפלל עבור עם ישראל.

"חטא המרגלים" - כפי שמובא בספר דברים

כאן כבר יש נוסח תפילה:

"וּבִשְׁלֹחַ יְהוָה אֶתְכֶם, מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר, עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם; וַתַּמְרוּ, אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ.  כד מַמְרִים הֱיִיתֶם, עִם-יְהוָה, מִיּוֹם, דַּעְתִּי אֶתְכֶם...          כה וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה, אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי:  כִּי אָמַר יְהוָה, לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם.  כו וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, וָאֹמַר,

 אֲדֹנָי יְהוִה אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה.  כז  זְכֹר, לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וּלְיַעֲקֹב:  אַל תֵּפֶן, אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה, וְאֶל רִשְׁעוֹ, וְאֶל חַטָּאתוֹ.  כח  פֶּן יֹאמְרוּ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם, מִבְּלִי יְכֹלֶת יְהוָה, לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם; וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם, הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר.  כט  וְהֵם עַמְּךָ, וְנַחֲלָתֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל, וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה". (דברים ט, כג – כט)

מתפילתו זו של משה, הוא מלמד אותנו, כיצד צריכה להיות בנויה התפילה:

א.פנייה מכובדת וכפולה אל מי שאליו מופנית התפילה -  "אֲדֹנָי יְהוִה"

ב.נשוא הבקשה בגינה נשאת התפילה – "אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ".

ג.לשבח ולפאר את האל – "אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר- הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה...      וְהֵם עַמְּךָ, וְנַחֲלָתֶךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל, וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה".

ד.הזכרת זכות אבות - זְכֹר, לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וּלְיַעֲקֹב.

ה.וקצת "ניגון על המצפון" - פֶּן-יֹאמְרוּ...  מִבְּלִי יְכֹלֶת יְהוָה, לַהֲבִיאָם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם.

כשנגיע לנוסח התפילה , נראה במה השתמשו מנסחי התפילה וכיצד ראוי להשתמש בתפילה זו כמודל ותבנית לניסוח תפילה.

פרשת בהעלתך
התלונה:
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. ב וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה הֲלֹא, גַּם בָּנוּ דִבֵּר
...וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי... וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.  
 
תגובת אהרן:
יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה:  בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ יב אַל נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.

תגובת ותפילת משה:
יג וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר:  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ. "  (במדבר, בהעלתך פרק יד , א-יג )
האם התפילה הזו של משה מתקבלת ונענית בחיוב ?

בפועל, מרים מתרפאת כעבור שבוע. אלא שאין אנו יודעים האם העונש שלה היה מלכתחילה קצוב לשבעה ימים, או אולי תפילתו של משה היא זו שקצרה לה את העונש ?!
כאן יכולה להתעורר שאלה, כיצד מתפללים ?  אנו רגילים שהתפילה העיקרית – תפילת עמידה, נאמרת בלחש. אצל משה, לעומת זאת, התפילה יוצאת כצעקה. גם על הים בעת מצוקה לבני ישראל כשהמצרים רודפים אחריהם , משה צועק!   האמנם?!  

 בעצם לא ברור אם משה צועק. שהרי כך כתוב :
"וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל יְהוָה יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. יב הֲלֹא זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם:  כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר יעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד עוֹלָם. יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן".  (שמות, בשלח,  יד)

לכאורה מן האמור לעיל , מי שצועק אלו בני ישראל. אלא שמתשובת ה' בפסוק הבא:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, מַה תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ", ניתן להבין שגם משה היה בין הצועקים אל ה'.
רש"י אומר שם : "מה תצעק אלי "  למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפלה כשישראל נתונים בצרה.

ועל התפילה של משה לרפואת אחותו, אומר רש"י: "רפא נא לה - " מפני מה לא האריך משה בתפלה שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה (ד"א שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה(  בעצם רש"י מתכתב עם הדברים שהוא עצמו כתב על הצעקה על הים, כמובא לעיל.
אבל רש"י מוסיף עוד דבר על התפילה הזו. "אל נא רפא נא לה - "בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שהשואל דבר מחברו צריך לומר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כן יבקש שאלותיו.  ואכן משה בתפילתו הקצרה , שלמעשה רצה לומר לאל - "אל רפא לה  "מכניס פעמיים את הבקשה – נא.

מכאן, שלא כמו שנוהגים החסידים לפאר את רבם, "צדיק גוזר וה' מקיים". משה לא מצווה ולא גוזר על ה' , אלא פונה אליו בבקשה.

 מעניין שהתפילה המקסימה של משה לרפואת אחותו, " אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ",  לא נכנסה ממש לתפילה, היא נכנסה רק דרך הפיוט "ידיד נפש" שכתב רבי אלעזר בן משה אזכרי -) רב משורר ומחבר, שחי במאה השש עשרה בצפת.) פיוט אותו אנו שרים היום, בחלק מהקהילות, בטרם תפילת "קבלת שבת".

הָדוּר נָאֶה זִיו הָעולָם. נַפְשִׁי חולַת אַהֲבָתֶךָ.
אָנָא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. בְּהַרְאות לָהּ נועַם זִיוֶךָ.
אָז תִּתְחַזֵק וְתִתְרַפֵּא. וְהָיְתָה לָהּ שִׁמחַת עולָם:

אזכרי, בעצם שזירת תפילת משה בתוך פיוטו , נותן לתפילה הזו ולמרכיביה של תפילה בכלל, פרשנות משלו. אזכרי פותח בשבח לאל "הָדוּר נָאֶה זִיו הָעולָם". אחר כך הוא רומז, "נַפְשִׁי חולַת...", שנשוא התפילה היא בקשה לרפואת חולה. לתפילה עצמה, "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ", הוא מוסיף בפתיח עוד מילת תחינה ובקשה - "אָנָא".  אחר כך מתכתב אזכרי פעמיים, עם השבח "זיו העולם". בְּהַרְאות לָהּ נועַם זִיוֶךָ... וְהָיְתָה לָהּ שִׁמחַת עולָם: ובתווך מזכיר שוב את מטרת התפילה - אָז תִּתְחַזֵק וְתִתְרַפֵּא.
אל נא רפא נא לכל חולי עמך ישראל.
 

לייבסיטי - בניית אתרים