תאריך ושעה
 


מונה:


ולפרשת משפטים

אחרי שבשבוע החולף פרשת יתרו עסקה באירוע המכונן - "עשרת הדברים"  אותם שמעו בני ישראל ישירות מפי האל, השבוע מתחילים לעסוק בעקרונות המשפטיים שהם כנראה בדרגה נמוכה מעשרת הדברים. את המשפטים הללו מביא משה בספר התורה שקיבל בסיני. 
האם יש חשיבות גבוהה יותר למשפטים המובאים תחילה ? האם יש חשיבות לסדר המשפטים ולסמיכות שלהם זה לצד זה ? האם יש מדרג בין העונשים הצפויים למי שעובר על המשפטים הללו ?  האם בכלל העונשים כתובים כדי שיינתנו בפועל למי שעושה את הדברים הרעים הללו , או שמא הם נועדו רק כדי להרתיע כדי שלא ייעשו המעשים הרעים המנויים בפרשתנו ?

כך מתחילה הפרשה והדבר הראשון המופיע בה הם  דיני עבד עברי :
"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם .  ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם.   ג אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.   ד אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ.   ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי .  ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם "
הדבר הראשון שעם ישראל יכול להבין זה נושא העבדות.  עם ישראל, שזה עתה יצא מעבדות לחרות, מבין מהי עבדות. ולכן, "כי תקנה עבד..." בלשון "אם". אם חלילה החברה שבה אתה חי תגיע למצב שבו אדם צריך להימכר לעבדות, זה סימן לחברה חולה. ואם משפחה, קרי גם הגבר וגם האישה, נאלצים להיכנס תחת עול העבדות , זה עוד יותר גרוע.  נשים לב שארבעת הפסוקים מתחילים במילת התנאי "אם".  רוצה לומר , כל המצב החברתי שבו חלילה מגיע  אדם או משפחה לידי עבדות, זה מצב שאסור שיבוא לעולם. ואחרי כל "האמים",  דע לך שגם אם התחלת להרגיש שאתה – אֲדֹנָיו, הרי שמעליך יש אדון ואתה מגיש אותו אל האלהים.  אתה צריך להסביר ולהזהיר קודם את עצמך ואחר כך גם את עבדך לפני האלהים ולהבין את המשמעות והרצון  של להחזיק עבד.  כל זה נועד כדי למנוע את מצב העבדות.

גם החוקים הבאים , העונשים הצפויים למי שעובר עליהם, לא נכתבו אלא כדי להזהיר אותנו מלהגיע למצב שבו אנו בכלל מהרהרים לבצע דברים כאלה :
"מַכֵּה אִישׁ וָמֵת, מוֹת יוּמָת.   יג וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם, אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה.  יד וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.  טו וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת טז וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת יז וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת.
עונשי המוות המנויים לעיל, לא נועדו להתבצע. הם נועדו לגרום למערכת יחסים טובה בין בני האדם בכלל ובתוך המשפחה בפרט.   החינוך והתכונות הטובות מתחילים מהבית. בבית צריך שיהיה ברור שהצאצאים לא מקללים וודאי לא מכים את ההורים. ולכאורה כבר נאמר "כבד את אביך ואת אמך" אלא שצריך להתייחס להורים בכבוד  גם מתוך אהבה וגם מיראה.

חברה צריך שתתנהל על פי כללים ברורים ומוסכמים. העונשים המוצמדים לחוקים ולא באמת נועדו כדי לבצעם, אלא כדי להזהיר, למנוע  סטייה מהדרך ולגרום לאנשים לכבדם . כך ראוי היה שייעשה גם היום.


לייבסיטי - בניית אתרים