תאריך ושעה
 


מונה:

ערב שבת פרשת חקת התשעח 2018
בעוד שבועיים , כמו בכל שנה באמצע התמוז יתקיים טקס לציון 12 שנה למלחמת לבנון השנייה.
הטקס יתקים בהיכל הזיכרון החדש בהר הרצל ביום חמישי ט"ו תמוז (הוקדם מט"ז) 28.6.2018 בשעה 14.00 .

ושבוע אחר כך האזכרה השנתית לרפנאל  
יום נפילתן - השנה כ"ד נופל על שבת ולכן נקדים ליום חמישי כ"ב תמוז התשע"ח 5.7.2018  -  בשעה 18.00 נפגש בבית העלמין במזכרת-בתיה.
לאחר מכן בשעה 19.00 אתם מוזמנים לחצר ביתנו - רוטשילד 42 מזכרת-בתיה
הפעם - מה מסתתר מאחרי השירים של רפנאל - תנסה לספר ולפענח אימא ריבה.
 
נא להפיץ לכל מי שאתם מוצאים לנכון . מופיע כך גם בפייסבוק – נא לשתף.
 
ולפרשת חקת
אחרי העניין הלא כל כך ברור של מה שמכונה "פרה אדומה", עושים קפיצת דרך מהשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים , לשנה הלפני אחרונה בטרם הכניסה לארץ. רוצה לומר שאין מה לומר ואין על מה לדבר על כשלושים ושבע שנים במדבר. וכשכבר רואים באופק את סוף ארבעים שנות המדבר מסתיימות, שוב תלונה ושוב על מים כמעט כמו בראשונה.
" וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.  ב וְלֹא הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן ג וַיָּרֶב הָעָם, עִם מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה .  ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת.   ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם. 
מיהם מנהיגי העדה או הקהל עתה, לא כותבים לנו, אבל הסגנון די דומה לתלונות בעבר. זה מתחיל במריבה  "וַיָּרֶב הָעָם, עִם מֹשֶׁה" .  היה אולי מצופה שאלו שעוד צריכים למות בטרם תום 40 השנה, אולי יפתחו בתפילה ותחנונים , כפי שעוד יעשה משה , כדי לשנות את רוע הגזרה ואולי כן להיכנס לארץ. אבל אף לא מילה . אולי אלה שכן מיועדים להיכנס לארץ , יבקשו קיצור השהייה במדבר כדי כבר היכנס לארץ. גם לא. ובכל זאת זה מובן שכאשר צמאים , באים לבקש מים.

כיצד מגיבים משה ואהרון ?
כמו שהם רגילים מהפעמים הקודמות - וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם. ומכיוון שהיושב במרומים, לא מבקש להרע לעדה, משה ואהרן לא פותחים בתפילה לבקש רחמים עליהם. ואלה ההוראות שהאל נותן :
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   ח קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָ".

וזה הביצוע של משה :
ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם".

שלא כמו פרשנים רבים, לא נחפש "מה היה חטאו של משה" (וכנראה גם של אהרן). מרוב פרשנויות, האשימו אותם בכל כך הרבה חטאים.  אנחנו נבקש להבין, מה עבר במוחו של משה כשהוא אומר :  " שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם " ?!

אין ספק שהעם הצליח להוציא אותו משלוותו. סביר גם להניח שפעולת המכה הכפולה עם המטה על הסלע התבצעה בו זמנית יחד עם  אמירה "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"

ברור לכל בר דעת שמשה לא העלה בדעתו שתגובת האלוהים תהיה כזו :
  "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם...
ובאמת נשאלת השאלה , על מה ולמה יש בהכאה על הסלע ולא בדיבור אל הסלע, יש  חוסר אמונה ואי קידוש ה'  (ולא במוות) כפי שאומר ה' ?  וכפי שנוהגים לומר בלשון ימינו : האם העונש הוא מידתי?  כאמור לעיל לא נוסיף אפשרויות לחטאי משה ואהרן, אם היו כאלה.
ולסיום הנושא , כשהפסוק המסכם את האירוע, לא ממש מבהיר מי אומר אותו ובשביל מה:
"... הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם". (במדבר פרק כ , יג )

נזכיר שבתחילת סיפור המעשה כתוב : "וַיָּרֶב הָעָם, עִם מֹשֶׁה" ומדוע עתה כתוב שרבו את ה' ?   אם נאמר שמריבה עם משה כמוה כמריבה עם ה' , אזי במקרה הזה אין תמימות דעים בין ה' למשה , בלשון המעטה. ובמקום ובזמן הזה אין גם תפילה של משה לשינוי רוע הגזרה. התחנון, התפילה והבקשה, עוד יבואו לקראת סוף השהייה במדבר, בספר דברים בפרשת ואתחנן.

ונעבור להמשך הפרשה:
מיד אחרי פרשת "מי מריבה" צריך משה להמשיך ולהנהיג את העם אל עבר הכניסה לארץ ישראל , זאת בטרם יצטרף לשני אחיו – מרים ואהרן שנפטרו מן העולם הזה בפרשתנו.  כעת המשימה היא, לפגוש את צאצאי אחינו עשו ולבקש לעבור דרך אדום לארץ ישראל. כולנו זוכרים את המפגש שהיה בין שני האחים – יעקב, שזה אך קיבל את שמו החדש ישראל, עם עשו. כך מתואר המפגש ההוא בפרשת וישלח שאף נושאת את שמה על שם תחילת אותו מפגש.

כך ביקש יעקב לרצות את אחיו עשו, ראש ומקים ממלכת אדום:
" וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. ה וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ . ז וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר:  בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט וַיֹּאמֶר, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה . י וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק:  יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.  יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים.  יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹביד וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה--לְעֵשָׂו אָחִיו.  טו עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים.  טזגְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.  יז וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.  יח וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר:  כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.  יט וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא, אַחֲרֵינוּ. כ וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת-כָּל-הַהֹלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר:  כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו, בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ.  כא וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, אַחֲרֵינוּ:  כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי. (בראשית , וישלח פרק לב , ד-כא )

וכך מבקש משה לעבור בממלכת אדום כשהוא מהדהד את שליחת המלאכים מיעקב לעשו:
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנו. טו וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. טז וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. יז נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. יט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. כ וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. כא וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" (פרק כ , יד-כא)
האם ייתכן שמשה לא שמע על שליחת המלאכים של יעקב אל עשו ?

הרי משה, בשירתו על הים, אומר בין היתר :

מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא
נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ
נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן
חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם
אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ

האם יכול להיות שמשה היה שבוי בשירת הים, בה כתב על הבהלה שאחזה באלופי אדום ?
 האם חשב משה שדי באיזכור יציאת מצרים כדי לקבל את ברכתו לעבור דרך אדום ?

 יעקב ידע את נפש אחיו עשו, הוא אדום. הוא ידע שצריך לפייס אותו במתנות או בתבשיל טוב. הפחדה היא  לא תמיד האמצעי היעיל להשיג מטרה !
יתכן שיש כאן שלב נוסף בתהליך החישול של העם ומנהיגיו. אין לסמוך על כך שמה שהיה הוא שיהיה ואין להסיק מהתנהגות אבותיו של שליט אדום הנוכחי  שהוא יראה  בכך מסורת שיש להמשיך בה ויראה בעם היוצא ממצריים שאר בשרו שראוי ליחס מיוחד. ואם נשווה בין יעקב למשה – יעקב היה איש תחבולות. הוא השיג את מבוקשו לעיתים במאבק, אבל סלד משפיכות דמים (תגובתו למעשה שמעון ולוי). משה, איש שגדל על שררה וגינוני מלכות,  דורש ומצפה שדרישתו תתקבל בלי ריכוך וחנחונים.

וממעשה אבות ראוי שנלמד לעת החלטה ומעשה, לבחון תמיד את המצב ואת הנתונים ונשכיל לבחור את דרך ההתנהלות היעילה והאפקטיבית שתביא לתוצאות הרצויות לנו.       




לייבסיטי - בניית אתרים