תאריך ושעה
 


מונה:


היום 29.11.2017 או מה שזכה לכינוי "כט בנובמבר" . היום לפני 70 שנה נערכה הצבעה באו"ם על ההצעה לחלק את ארץ ישראל בין היהודים והערבים.  למחרת פתחו הערבים במלחמה שנקראה תחילה - "המלחמה על הדרכים". לימים יחשב התאריך הזה כתחילת "מלחמת השחרור" ו/או "מלחמת הקוממיות" ו/או "מלחמת תש"ח". מה היו השטחים שיועדו למדינה היהודית ? למי שכבר שכח : ליהודים יעדו את רצועת החוף בת כעשרה ק"מ בין הישוב הערבי – אישדוד (אשדוד העברית קמה רק ב – 1956 ) ועד דרומית לעכו הערבית. קצת אצבע הגליל העליון והרבה נגב דרומית לבאר טוביה.

היהודים , שהנהגתם פעלה לקבלת ההצעה באו"ם, יצאו במחולות, כך נהוג לספר. זה נכון בחלקו אבל התמונה קצת מרמה.  אכן היו שיצאו במחולות, והסיבה שעשו כך, הייתה , כך נהוג לפרש ולספר,  כיוון שאחרי קרוב לאלפיים שנות פוגרומים גלות ושואה, הכירו אומות העולם בצורך להקים מדינה עצמאית לעם היהודי ודווקא בארץ ישראל.  כמו במניין הנוכחים בהפגנות, תלוי את מי שואלים כמה מפגינים הגיעו.  ברור שרק מיעוט קטן משש מאות אלף היהודים שחיו אז בארץ ישראל, יצאו במחולות. וודאי שזה מיעוט עוד יותר קטן ממספר היהודים בעולם, שמנה אחרי השואה פחות מעשרה מיליון.

בואו לרגע נשחק "בנדמה לי", או "באילו",  "ואם" :  ואם ההצעה לא הייתה מתקבלת באותו יום באו"ם, האם זה היה גורע משהו מהרצון להקים מדינה ?  האם זה היה גורע משהו מזכותנו על הארץ הזו ?  האם לא הייתה ממשיכה להתחולל כאן מלחמה בין היהודים לערבים ?
ואם כפי שקרה , ההצעה כן התקבלה.  האם היא מצמצמת את זכותו הטבעית וההיסטורית של עם ישראל על כל ארץ ישראל ?  האם היא מנעה מהערבים לפתוח, או בעצם להמשיך מלחמה נגד היהודים ?

המנהיג היהודי הבכיר בעת ההיא בארץ ישראל – דוד בן גוריון, מיד עם קבלת הצעת ההחלטה באו"ם, רושם לעצמו על דף נייר, מה הוא צריך לעשות כדי להקים את המדינה היהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל.  בסופו של תהליך , מיד עם צאת הנציב העליון הבריטי מארץ ישראל, בה' באייר, בן גוריון מכריז "...על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל"!

שני דברים חשובים עושים מנסחי ההכרזה, אחד שהם כוללים בה ואחד שהם לא מכניסים לתוכה:
א.      המדינה היא "מדינה יהודית" . 
לא, לא מה שאתם מיד חושבים.  בהכרזה על המדינה "כמדינה יהודית" , אומר בן גוריון "המדינה הזו שייכת לכל יהודי שכבר נולד בכל מקום פני כדור הארץ. והמדינה הזו שייכת לכל יהודי שיוולד אי פעם, מיום ההכרזה ועד עולם, בכל מקום בעולם.  זו הסיבה שכל יהודי כשכף רגלו נוגעת באדמת הקודש בפעם הראשונה, מיד הוא או היא, זכאים ומקבלים תעודת זהות המעידה שהם אזרחי מדינת ישראל.
 
ב.      גבולות המדינה.
למדינת ישראל הצעירה שזה עתה הוכרז על הקמתה ב – ה' באייר התש"ח, אין ציון גבולות. אנשי הנהגת המדינה בראשות בן גוריון , לא מקבלים את גבולות החלוקה, שהם עוד הרבה יותר קטנים "מגבולות אושוויץ" , כפי שכינה אבא אבן את גבולות 67 .
 
גם הערבים לא מקבלים, לא את גבולות החלוקה ולא את גבולות  48  שהופכים לגבולות 67.  אבל הם בעצם לא גבולות.  בתום הקרבות של  1948-9 נקבעים "קווי הפסקת האש" ולא גבולות שכל הצדדים לא הכירו בהם כגבולות.
 
 
מי היו הצדדים ?
 בצד אחד היינו אנחנו היהודים. מסביבנו היו מדינות ערב שפתחו במלחמה מולנו מיד עם הכרזת המדינה ועזיבת הצבא הבריטי את ארץ ישראל. בצפון היו הלבנונים. בצפון מזרח, הסורים ואיתם נלחמו בנו גם העירקים. מדרום המצרים וממזרח הירדנים. והיכן היו מה שמכונים היום "הפלשתינאים" ?
לא היו בתום הקרבות ב – 1949 פלשתינאים !!  

היו ערבים שגרו בארץ ישראל. חלקם נשארו בבתיהם תחת הריבונות של מדינת ישראל. חלק מהם ברחו על פי הצעת מנהיגי מדינות ערב, למדינות – לבנון סוריה ירדן ועזה, עד , כך נאמר להם ע"י הנ"ל "עד שצבאות ערב יטבחו אל יהוד ואז ישובו אל בתיהם" !!

חלק הוברח מהארץ ע"י לוחמי המחתרות שהפכו לצבא ההגנה לישראל. בראש המגרשים, על פי פקודת דוד בן גוריון, היו משה דיין ויצחק רבין.  ויש המלינים ומצטערים שהם לא עשו כך גם ליתר הערבים שנותרו בתוך המדינה.  חלק גדול  מהערבים התיישבו או נותרו בארץ ישראל בחבלי יהודה בנימין והשומרון, תחת שלטונו של עבדאללה ואחיו חוסיין מלכי מדינת החסות הצעירה ירדן, אותה הקימו הבריטים.

וזו תזכורת קטנה לאלו שעדיין דוגלים בפתרון "שתי מדינות לשני עמים".
ראשית- כאמור לעיל , וכמו שנהגה, מנהיגת מפא"י - ראש ממשלת ישראל – גולדה מאיר לומר:    "לא היה עם פלשתינאי ואין עם פלשתינאי. לא הייתה מדינה פלשתינאית ולא תקום מדינה פלשתינאית".
שנית- בין השנים 1948-67 חיו ערבים בחבלי יהודה בנימין והשומרון, תחת כיבוש ירדני. במשך 19 השנים הללו לא שמענו שהם ביקשו מדינה עצמאית במקומות הללו. בשנים ההם ביצעו אותם ערבים, שכונו אז "פידאיונים" ואחר כך "מחבלים", פעולות רצחניות נגד היהודים במדינת ישראל. רצונם היה אז כעתה "לזרוק את היהודים לים" ולחזור לחיפה , לעכו, לצפת, ליפו ולירושלים. שתי האחרונות – יפו וירושלים לא נכללו, ע"פ ההצעה באו"ם, בשטח המדינה היהודית. יפו הייתה אמורה להיות מובלעת ערבית של קרוב למאה אלף ערבים בתוך השטח היהודי. וירושלים, לא זו שבתוך החומות, הייתה אמורה להיות בשלטון בינלאומי.
ואיך כל זה מתחבר לפרשת השבוע – פרשת וישלח ?
איך עם ישראל נולד ?
זה לא ממש חשוב אם אתם מאמינים באלוהים, או אם אתם שומרי מסורת בצורה כזו או אחרת או בכלל לא. את השם ישראל, אנו מקבלים בפרשת השבוע פרשת וישלח, ועוד פעמיים.

בפעם הראשונה , יעקב נותר לבדו כשאיש לא מוכר נאבק עימו. יעקב מזהה ורואה באיש הזה כפני האלהים. בין אם זה האלהים בכבודו ובעצמו ובין אם זה שליחו של האלהים, הוא משנה את שמו ובעצם קובע את שמנו כעם ישראל.

"... וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר...   וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.   כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.   ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם.   לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל:  כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי".(וישלח לב, כט – לא)

ואחרי המפגש עם עשו אחיו, ואחרי "מעשה הנבלה", שעשו בדינה בת יעקב, שוב פונה האלוהים אל יעקב-ישראל ומנציח בו ובעצם בנו, את השם ישראל, אותו אנו נושאים מאז ועד היום הזה ועד עולם.

"וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ.   י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב:  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל.   יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ.   יב וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ" (לה, ט-יב)

יחד עם החלפת וקביעת שם עמנו כעם ישראל, אנו מקבלים את ארץ כנען שהובטחה עוד לאברהם ליצחק ועתה לישראל, הארץ הזו שמשנה את שמה מארץ כנען לארץ ישראל.
מזה כעשר שנים שאני כותב ושוזר מידי שבוע , עניני דיומא עם פרשת השבוע ומעביר אותם בדואר האלקטרוני לבני משפחתי לפני שבת. הדברים מתפרסמים גם באתר "רפנאל"   תחת הכותרת "פרשת שבוע".       http://www.refanael.co.il/site/index.asp?depart_id=32320 

השבוע תהיתי והרהרתי האם להתייחס לוויכוח בהנחיית דן מרגלית בטלוויזיה, בין שניים המגדירים עצמם "ציונים גאים", כל אחד על פי דרכו - דניאלה וייס למנכל "שלום עכשיו".  את אזני תפסה האמירה שלו "את לא גרה במדינת ישראל, את גרה בארץ ישראל המיתית" !!!

האם - דרך האבות בה  סיירנו בשבוע החולף, בה הלכו אבותינו- אברהם יצחק וישראל, מחרן לארץ ישראל  ומבאר-שבע דרך חברון – ירושלים – בית-אל ושכם, היא מיתולוגיה ?!!


לייבסיטי - בניית אתרים