תאריך ושעה
 


מונה:

הפטרת פרת ויגש בספר יחזקאל מדברת על 
"וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו .  יז וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ.   יח וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר:  הֲלוֹא-תַגִּיד לָנוּ, מָה-אֵלֶּה לָּךְ .  יט דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי".

פרשת ויגש היא פרשת המפגש המרתק בין יהודה ליוסף. וההפטרה היא השאיפה לקץ הפילוג בין מלכות יהודה ובין מלכות ישראל ובראשם אפרים בן יוסף.
אבל נתחיל מההתחלה מהולדת שני האחים יהודה ויוסף :
כשנולד יהודה אומרת לאה אימו : "... הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת". (בראשית כט, לה)
וכשנולד יוסף אומרת אימו רחל : " אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי כד וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר  .כה וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי". (ל, כג- כה)

יהודה הוא הבן הרביעי - צעיר בניה של לאה מהסבב הראשון. יוסף הוא בכור בניה של רחל. לא נעים לומר אבל בין שתי הלידות הללו נולדים שלושה זוגות צאצאים שאמנם נמנים על שבטי ישראל אבל לא ממש נחשבים. זוגות אלה הם בני השפחות ,דן ונפתלי לבלהה שפחת רחל, גד ואשר לזלפה שפחת לאה ויששכר וזבולון בני לאה. ומשנולד יוסף לרחל, יוצא יעקב מחרן בדרך חזרה לארץ ישראל. ששת ההריונות הלא חשובים הללו, בעצם מספרים לנו על פער הגילאים בין יהודה ליוסף. גם אם חלק מההריונות היו מקבילים, אזי יש פער של כחמש שנים ביניהם.

השיח הראשון בין יוסף ליהודה מתרחש כשיוסף מספר לאחיו על חלומותיו:
"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ.  ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם:  שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.  ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.  ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו"בראשית לז, ה-ח) . אז לא כתוב מי הוא הדובר של האחים, אבל מפרשתנו פרשת ויגש, ניתן להבין שכבר אז, הדובר היה יהודה.

המפגש הראשון בין יהודה ליוסף, שבו ברור שיהודה הוא הדובר, מתרחש בהגיע יוסף לראות את שלום אחיו בדותן. יהודה הוא הדובר המקובל על אחיו, אבל הוא לא מדבר עם יוסף.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ .  כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו. (שם כו)

האחים שבים אל יעקב "וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.  לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף".

מי הדובר האומר בשם האחים ליעקב אביהם " הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא." ?
שוב מתוך סגנון הדברים בדו שיח בין יהודה לתמר, כשתמר אומרת ליהודה "הכר נא", ניתן להבין שיהודה הוא זה שפונה אל אביו.
מה באמת קורה ליהודה ומדוע מצאה התורה לנכון לספר אך ורק על יהודה, שהרי אין יודעים דבר על נשות יתר האחים ונסיבות הולדת צאצאיהם.
"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה. ב וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. ג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, עֵר. ד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, אוֹנָן. ה וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב, בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ"(לח, ב-ה)
כשמתרחש סיפור מכירת יוסף, יוסף הוא בן 17 שנים. יהודה המבוגר ממנו כאמור לעיל בלפחות חמש שנים, הוא בן 22 לפחות. ואם בפסוקים הבאים כבר עוסקים באשת בניו של יהודה, אזי מעשה לקיחת יהודה את בת שוע הכנעני, מתרחש לפני סיפור מכירת יוסף.

גם הדרך בא נוהג יהודה בבת שוע הכנעני לא מעידה טובות על יהודה. שלושת הפעלים, לא מעידים על נישואים מסודרים :
"וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת...        וַיִּקָּחֶהָ,      וַיָּבֹא אֵלֶיהָ"
 זה כמעט אותו נוסח כמו במעשה שכם בן חמור בדינה :
"וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר... וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ."(לד, ב)

מיד אחרי הולדת שלושת בניו של יהודה מבת שוע מספרים לנו :
"... וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר".
מעניין שיהודה הוא הלוקח את תמר כאשה לער. היה אולי צריך לכתוב , ויקח ער, בכור יהודה, אשה ושמה תמר.  האם כבר אז מצאה תמר חן בעיני יהודה , או שמא רק המספר הוא הרומז לנו על העתיד לקרות בין יהודה לתמר ?!
משמת ער הרע , פונה יהודה לבנו השני :
"... וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ."
כשגם אונן מת כמו אחיו ער, אומר יהודה לתמר :
"...  וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ, עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר, פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ." 
"... וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ... וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.   טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה תִּתֶּן לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי... "

יהודה התבגר ועתה כשהוא רואה אישה הוא לא מתנפל ולוקח אלא פונה בנימוס ומבקש "הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ".

השימוש במילים:
"...  וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן, מִיַּד הָאִשָּׁה".
מארמזים לנו את הסיפורים של יהודה אחורה וקדימה. אחורה לכותנת יוסף, וקדימה לערבותו של יהודה להשיב את בנימין. שיאו של ההדהוד מגיע בנאום הסנגוריה של תמר ... הַכֶּר נָא !  הכר נא במעשה המרמה של מכירת יוסף שאתה יהודה הובלת עם אחיך מול יעקב אביכם.
"...  וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.   כה הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה .  כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ.
יהודה , שהתנהגותו עד עתה, הייתה שערורייה אחת מתמשכת, נפקחו עיניו ופתאום הוא מסוגל להכיר בכישלונותיו ומסוגל לומר ביושר "צדקה ממני". (ברבות הימים גם הצאצא הכי מפורסם שלו – דוד המלך ילך בעקבותיו ויכיר בחטאו בשליחת אוריה החיתי למות במלחמה, כדי שהוא ייקח את בת שבע אשתו, לאשה.) היכולת להכיר בחטא היא הנותנת ליהודה את ההכשר וההכשרה להיות מנהיג. את המנהיגות הזו הוא נדרש להפגין מול יעקב אביו ומול יוסף אחיו.
יהודה שהפריד בין יוסף לאביו, נדרש להיות  זה שמגשר ומקשר כדי לחדש את הקשר בין יעקב ליוסף.
וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת-הַשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם, שֻׁבוּ שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל.  ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה, לֵאמֹר:  הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא-תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.  ד אִם-יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת-אָחִינוּ, אִתָּנוּ--נֵרְדָה, וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל...    ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-יִשְׂרָאֵל אָבִיו, שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה; וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם-אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם-טַפֵּנוּ.  ט אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ:  אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים. (מג, ב – ט)

מדוע יעקב מפקיד את בנימין בידי יהודה ולא נענה ליוזמת ראובן להפקיד את בנימין בידיו ?
ראובן מציע "את שני בני תמית, אם לא אשיבנו" ואולי קצת משוחח עם יהודה על שני בניו שמתו. יהודה לעומתו, כשאומר "אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ" משוחח עם הערבון שהותיר בידי תמר ואחר כך שולח את התמורה לערבון ובסוף לא בורח מהאחריות למעשיו עם תמר.  בידי איש כמו יהודה שלא בורח מאחריות, אפשר להפקיד את בנימין.

כבר בסוף פרשת מקץ, אחרי שנמצא הגביע באמתחת בנימין ברור מי הוא המנהיג , או אפילו ניתן להרחיק ולומר שהאיש החשוב בסיפור הוא יהודה וכל יתר האחים הם רק ניצבים :

" וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה .  טו וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי .  טז וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.  יז וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם." 
יוסף רומז לאחיו שהוא יוסף והגיע הזמן שהם יבינו זאת. הוא שואל : " מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם" יוסף בעצם שואל את אחיו : מה קרה אחרי שמכרתם אותי ? מה סיפרתם לאבא כשחזרתם בלעדי ?

בעצם בנקודה זו מתקיימים שני דברים. מתקיימים החלומות. אז יהודה אמר ליוסף בשם האחים: "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ". עתה יהודה מאשר  " הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי". הדבר השני הוא קיום שליחותו של יוסף כשיעקב שולח אותו "לך רא את שלום אחיך" . עתה אומר יוסף לאחיו "עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם", לכו אתם לאביכם ותתנו את התשובה ששלום שורר ביניכם

(מחלקי התורה לפרשיות, מצאו משום מה, להתחיל מכאן פרשה חדשה – פרשת ויגש למרות שזה ממש המשך רציף של השיחה בין יהודה לבין יוסף).
יהודה הוא כנראה הראשון להבין שהוא עומד מול יוסף. זה אותו יוסף שבפעם האחרונה שהוא ראה אותו היה כשהעלה את יוסף מהבור ומכר אותו לישמעאלים. עכשו יהודה מספר ליוסף מה קרה מאז.

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.  יט אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר:  הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח.   כ וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.   כו וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת:  אִם-יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ--כִּי-לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ כז וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי.   כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה  .  כט וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.   ל וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.   לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה.   לב כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים.   לג וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.   לד כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי."(מד, יח-לד)

כשיהודה אומר : "וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. "  יהודה מגלה ליוסף שהם אמרו ליעקב או שנתנו לו להבין שיוסף מת, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף. אבל הוא מוסיף עוד פרט שאביהם יעקב עדין אוהב את בני רחל. הוא אוהב את בנימין והוא מוסיף ואומר ליוסף , דבר שיעקב לא ממש אמר להם :  "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי." בעיני אבא יעקב עדין האשה היא רחל אם יוסף ובנימין.

איך אבא קיבל את הבשורה על מותך ?   אני מודה אומר יהודה ... " וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה".  אני גם מודה שלא חשבתי על אבא כשמכרנו אותך אבל עכשיו אני רוצה לתקן : "כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי".

על קץ הסכסוך בין יהודה ליוסף בארץ מצרים יעיד יעקב :
  "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן"(מו, כח)

הברכות הארוכות והמשמעותיות יותר הן לשני הבנים הללו ליהודה וליוסף :  
ליהודה : "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ .  ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.  יא אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה.  יב חַכְלִילִי עֵינַיִם, מִיָּיִן; וּלְבֶן-שִׁנַּיִם, מֵחָלָב".

ליוסף: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.  כג וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים.  כד וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו; מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.  כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם.  כו בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו." 

עיקר הברכות של יעקב ליהודה וליוסף הן ברכות להיות שני הבנים הללו מנהיגים :
"יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ, בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ, בְּנֵי אָבִיךָ". ויוסף יהיה "לְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו".

ולעתיד לבוא נסגור מעגל שוב עם ההפטרה שפתחנו בה:
"כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי".

בימים אלו של פלגנות ראוי לזכור שכולנו עם אחד וגם אם יש לנו דעות קצת שונות או מאוויים שונים הכל צריך להיות מתועל ל-  יחד שבטי ישראל.


לייבסיטי - בניית אתרים