תאריך ושעה
 


מונה:


פרשת ואתחנן מחזירה אותנו אל האירוע המכונן היחיד בתולדות האנושות בו האלוהים מדבר אל עמו ישראל מהר סיני. האירוע מוזכר בפרשת יתרו ומתחולל בדרך של בני ישראל ממצרים לארץ ישראל. לא יהיה זה חידוש לערוך את ההשוואה בין תיאור מעמד הר סיני בפרשת יתרו לדרך בה משה מספר על המעמד הזה כאן בפרשת ואתחנן. ובכל זאת, הבה נבחן את השינויים שבגינם היו צריכים לומר "שמור וזכור בדיבור אחד"!

במקור בפרשת יתרו נאמר מפי האל :
ז זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁו.ֹ  ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ .  ט וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  י כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. (שמות פרשת יתרו)

וכשמשה חוזר ומתאר את מה שאמר האל הוא משנה חלק מהדברים.
יא שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ . יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ  יג וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ יד וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים פרשת ואתחנן)
ההבדל המרכזי בין המקור הנאמר מפי האל למה שאומר עבדו משה , הוא בסיבה לשמירת השבת. האל אומר : " י כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. ". כלומר תולה את המנוחה של העם במנוחה שהוא נח אחרי ששת ימי הבריאה.

משה מנסה להנגיש את ערך המנוחה לחיים הידועים והקרובים לעם העבדים שזה עתה יצא לחפשי ממצרים ולכן הוא תולה את יום המנוחה ואומר : " כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת".
                                                   
ומה עשו חכמנו כשקבעו וערכו את הקידוש לליל שבת ?

כך מנוסח קידוש ליל שבת:
יום הַשִּׁשִּׁי.
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָּפֶן
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ. זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הוּא יום תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת.


בקידוש ליל שבת כרכו יחד את שני המאורעות המכוננים עליהם דברו במעמד הר סיני.   "זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כִּי הוּא יום תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם"
 
אז מה למדנו מהשינויים ?
כשהאל מדבר אל בני האדם, קצת קשה לבני האדם לעמוד במעמד הזה והם מבקשים מתווך. הם פונים אל משה שהאל ידבר אליו והוא יעביר אליהם את דבר האל. ואכן כך הוא מבין את תפקידו ומנגיש את דבר האל אל בני האדם.משה מעביר את המסר במילים ובמושגים שלקוחים מעולמם ומהתנהלותם היומימית של בני האדם.  

האל מראה לנו שהוא מוכן להיענות לפניות העם ולקבל את השינוי שעושה משה.
חכמינו הבינו שהם צריכים לחבר בקידוש לשבת את שני הנוסחים ואת שני האירועים- את אירוע המכונן הקוסמי של הבריאה, יחד עם האירוע המכונן של יציאה מעבדות לחרות ובכך העבירו את המסר של החיבור בין ארץ לשמים.

שנדע לשלב ולהנגיש, ולפעמים כשצריך גם לשנות , כדי ליצור הבנה והרמוניה.




לייבסיטי - בניית אתרים