תאריך ושעה
 


מונה:


בפרשת וארא מובאות מחצית מעשרת המכות והיא מסתיימת כמעט כמו מזג האויר היום "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-יְהוָה; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה". עד שבת גם אצלנו יפסקו השלג הברד והגשם. היום אצלנו אלו גשמי ברכה למרות הנזקים ובמצרים היו אלו מכות שנועדו לעשות נזקים שבשלב הזה עדיין השאירו את פרעה במצב ש "לא שלח את בני ישראל כאשר דיבר ה' ביד משה"

אבל אני רוצה לחזור לתחילת הפרשה לפסוקים י' – יב' :
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם"
ולפסוקים כ"ט – ל' :
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ל וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה"

למעט חילופי המקומות בסוף הפסוק האחרון ישנה חזרה כמעט מלאה בשני הקטעים הללו. ובין שני הקטעים הללו, וכבר הזכרנו אותם בפרשה הקודמת בהקשר של הולדת משה והוריו, מופיע שרשרת הדורות (הגינאולוגיה) של של בני ישראל מראובן ועד משה ואהרון. בסוף אף מציינים לנו פעמיים שהדוברים הם אהרן ומשה :
"הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה--אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל-צִבְאֹתָם. כז הֵם, הַמְדַבְּרִים אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; הוּא מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן"

אני משער שאנשי בקורת המקרא, אלה הגורסים כי משה כתב את הספרים הללו, רצה להראות את ייחוסו. זו הסיבה שמשה, כך יאמרו, מביא בתחילת הפרשה את האבות "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה.  וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה" ועתה הוא ממשיך מראובן ועד לשבט שלו שבט לוי ,שם הוא מפרט את בית אבותיו עד לאהרן ומשה.

יהיה זה קצת מוגזם לומר שהאיש עליו נאמר "והאיש משה ענו..." יהיה זה אשר דווקא ירצה להיות גאה בייחוסו. יתרה מזאת ואולי אף להיפך. על העובדה שעמרם נושא את דודתו לאישה ומביא לעולם את משה, כותב ה"חזקוני" את מה שנוהגים רבים לצטט אבל לא ממש יודעים את המקור וכוונתו. וכך  כותב ה"חיזקוני":  "מה שהסכים הקב"ה שיצא אדם גדול כמשה מלקוחים שעתיד להזהיר עליהן, לפי שאין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו בצוארו, פן יתגאה על הציבור, כמו שמצינו בדוד". מאוחר יותר בספר ויקרא יש איסור על אדם לקחת את אחות אביו , קרי את דודתו לאישה.  רוצה לומר שבמעשה שלקח עמרם את יוכבד דודתו לאישה יש פגם בייחוס של משה. ומכאן למדו ש"קופה של שרצים" הכוונה היא לפגם שראוי שיהיה לפרנס ציבור, כדי שלא יתגאה על הציבור. שיוכלו לומר לו , גם אתה לא מושלם. לצערנו בימינו כל מי שרוצה להיות פרנס ציבור, חושב שהוא צריך "קופה של שרצים" או של מעטפות או למעול בקופה הציבורית. אז אחרי שהבנו שחובה למנות את ייחוס האבות כדי להראות את רצף הדורות, הבנו גם שכאן "הייחס" הוא דווקא כדי לשמור על צניעות וענוה.

אם כך מדוע היה צריך לשוב ולשנות את אותם הדברים, אחרי פרוט מגילת היוחסין, כפי שכבר הופיעו לפני אותה מגילת יוחסין?

נראה לי כי יש שוני מהותי הנגזר מהוראת המילים "ויאמר" ו - "וידבר".  יש אמירה ביידיש "הוט ער גזוגט" אז הוא אמר. רוצה לומר ש"ויאמר" זו אמירה רכה לעומתה "וידבר" שהוא דיבור קשה.

בשני המקרים הפתיחה היא "וידבר ה'" אבל בפסוקים הראשונים ה' הוא קצת רך, ולו במילה קצרה "בא דבר אל פרעה..." ומשה עונה בדיבור קשה "וידבר משה". בפסוקים האחרונים , המילה "בא" נפלה ובמקומה אומר ה' "אני ה' " ומשה עונה "ויאמר משה". בהתחלה יש למשה חופש פעולה "בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ". אחרי, כבר אין למשה חופש פעולה אלא הוראות הפעלה :  "... אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ". עכשו אתה משה ממלא אחר ההוראות שלי. משה מבין את הכעס של ה' והוא כבר לא מציין את העובדה שבני ישראל לא שמעו בקולו. גם חילופי המקומות של ערלות השפתיים והשוני בין "איך ישמעני פרעה" ל- "איך ישמע אלי" ניתנת לפרוש שבהתחלה פרעה  בכלל לא ישמע ובסוף רומז משה שלא אליו אל משה, פרעה צריך להקשיב אלא הוא צריך לשמוע ולהבין את מה שיש ליושב במרומים לומר וללמד אותו. ואולי בעצם אותנו.

עם התקדמות השליחות משה מבין יותר את שליחותו וגם פרעה מתקדם ומבין את המסרים ומגיב בהתאם. לא אמנה את כל התפתחות תגובותיו של פרעה, שנדמה לי שכבר מנינו בעבר ורק אזכיר את התגובה הראשונה של פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו" ולתגובה האחרונה שעוד נפגוש בפרשה הבאה.

אז שנלמד ונתפתח להבין בכל שלב את הכיוון של שליחותנו כדי להביאה לידי יישום ומימוש.

לייבסיטי - בניית אתרים