תאריך ושעה
 


מונה:


יום חמישי בצהרי היום היינו בהיכל הזיכרון בהר הרצל בטקס לציון 12 שנה למלחמת לבנון השנייה. הטקס היה מכובד כשהדובר היחידי היה נשיא המדינה ריבלין.

היכל הזיכרון הוא מבנה חדש בהר הרצל , עגול בצורת קונוס שגגו פתוח לשמיים וכל החלק הפנימי הינו לבנים קטנות עם שמות כל הנופלים ותאריכי נפילתם. יש גם לבנים ריקות רבות. גם כאן, משתדלים להיות  מוכנים. היה נוח יותר לשבת השנה בטכס,במבנה ממוזג. הכניסה מזכירה קצת את הקיר ביד ושם , שילוב של קטעי סרטים של חיילים, רגלי וצנחנים  וכלי רכב צבאיים, בתנועה. תנועה דמומה, מתמדת, בגוונים של אפור, כאילו בתוך ערפל, ערפל הקרב.  

יום חמישי הבא, כב בתמוז 5.7.2018 , נתכנס בשעה 18.00 בבית העלמין מזכרת-בתיה לציין 12 שנה לנפילת רפנאל בקרב במארון א ראס במלחמת לבנון השנייה. הקדמנו  משבת כד בתמוז.
לאחר בית העלמין נתכנס בביתנו בשעה 19.00 לערך לערב בו תנסה אימא ריבה לפענח מה מסתתר בתוך השירים שרפנאל כתב ולפעמים גם הלחין ניגן ושר.


השבת פרשת בלק השיעור יהיה בביתנו ואשר ייכתב כאן יהיה חלק מהשיעור אותו אעביר אחר הצהריים.
בפרשתנו מתחיל הסיפור על מואב : " וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-הָאֱלֹהִים:  בָּלָק בֶּן-צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב, שָׁלַח אֵלָי". (במדבר כב, ב-י) 
וזה הפסוק המסיים את הסאגה  של בלק ובלעם :
וַיָּקָם בִּלְעָם, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ; וְגַם-בָּלָק, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.(פרק כד)
 אבל הסיפור של מואב בן משפחתו של אברהם מתחיל הרבה קודם, עוד בספר בראשית.
"ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב, הוא אבי מואב עד היום". (בראשית יט לז)
ואם תרצו אולי הסיפור המשותף מתחיל כשאברהם לוקח איתו את לוט בן אחיו מחרן לארץ ישראל. ואם היינו משרטטים את אילן היוחסין היינו מגלים שמואב וגם אחיו עמון הם בני אותו דור של יעקב ועשו. מואב הוא בן לוט בן הרן בן תרח. ובהתאמה יעקב-ישראל הוא בנו של יצחק בן אברהם בן תרח.
ומהגנאולוגיה לגיאוגרפיה. אחרי מריבת הרועים של אברהם ושל לוט, לוט פורש ויורד אל המקום הנמוך ביותר בעולם . (אולי אפילו תרתי משמע) אברהם לא ממש משגיח מקרוב אחרי קרובו. אברהם מתעורר רק כשהאלוהים מגלה לו את מה שקורה בסדום. בסוף מהפכת סדום ועמורה לוט השיכור מביא לעולם, משתי בנותיו, שני עמים שמתנחלים מאזור סדום מזרחה. שם בערבות מואב מתרחש הסיפור של בלק ובלעם.

יש עוד מקום מעניין בו מוזכרים בין היתר גם המואבים , יחד עם עמים נוספים :
אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר 
נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ 
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ 
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת. 
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד 
נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן 
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן 
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ 
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה
מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ 
ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד  (שמות טו טו)

ברור שמשה לא יכול היה לכתוב את הקטע הזה של השירה תוך כדי מעבר בני ישראל בתוך הים ביבשה. כדי לשיר ולכתוב את התגובות של עמי ארץ ישראל וסביבתה, היה צריך לעבור קצת זמן עד שעוברי הדרכים יביאו את הידיעות האחרונות אודות קריעת ים סוף וניצחון בני ישראל על המצרים. צריך גם  זמן כדי שהעמים הללו יגיבו ואחר כך צריך שיירות שיחזרו מפלשת הקרובה אבל גם מאדום מואב וכנען, היותר מרוחקים.

ומה יודע משה לומר עליהם ובעיקר על מואב ? 
"... שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת . אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד 
נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן  תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן ...
קצת מוזר לומר  חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת    כשעל ידי האל נאמר "ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים ..."
על בני עשו אומר משה  " אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם"  האומנם הם נבהלו ?
כבר עמדנו על כך בשבוע החולף. כשמשה שולח מלאכים אל מלף אדום הוא לא ממש מצליח לשכנע אותו :
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.  טו וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ.  טז וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  יז נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָיח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.  יט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  כ וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.   כא וַ יְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" (פרשת חקת)
 
אם לגבי הפלישתים ולגבי אדום הידיעות המודיעיניות של משה לא היו כל כך נכונות, הרי לגבי מואב זה נשמע אחרת
. משה אומר בשירת הים : " אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד "  .  ובפרשתנו כתוב: וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 
אחרי קריעת ים סוף האלים של מואב נתפסו לפחד.  ולכן כשהעם המואבי נתפס לפחד, אחרי שישראל מנצחים במלחמה עם האמורי, אין טעם לפנות לאלים אחוזי פחד. זו אולי הסיבה שמלך מואב מחפש עושה קסמים ממקום אחר ומעם אחר, שאולי יודע על משה ובני ישראל  דברים שלא ידועים למואבים ולאלים שלהם.

הסיפור של מואב עם ישראל לא מסתיים כאן. כבר שמענו בהפטרת השבוע שעבר על שיעור ההיסטוריה שמלמד יפתח את מלך מואב. ועוד נשמע את הנביא מלאכי בהפטרת השבוע מזכיר מה יעץ בלעם... ויש לנו גם את מגילת רות המתחילה בירידת אבימלך למואב ובסוף חוזרת נעמי עם רות המואביה ממנה יוצא דוד המלך.

עד כאן לשבת הזו, או כמו שאומר רבנו, נמשיך במנחה, או בשיעור. אבל נזכור שסיפור שמתחיל רע לא בהכרח מסתיים רע. צריך להיות אופטימיים ולקוות לשינוי לטובה בעלילה.

שנקווה תמיד לטוב, שבעזרת השם אכן יתגשם.


לייבסיטי - בניית אתרים