תאריך ושעה
 


מונה:



בשעה טובה נכנס השבוע בבריתו של אברהם אבינו דוד-רעי בן ריבי רבקה עירית ויהודה נתן מוסקל בן ריבה רבקה רייזל ומשה שלמה מוסקל בן לאה גבריאלה ויהודה מוסקל בן חנה ומשה יצחק מוסקל בן ביילה ומאיר מוסקל בן סאסא ויהודה אריה מוסקל. עד כאן מגיעים ידיעותינו בוודאות. למעלה בקודש יש סברות.

את מדרש השם דוד-רעי (ריש בצירה) הסביר אביו יהודה :  דוד הוא שם שאוהבים הורי הרך הנולד והוא גם שמו השני של אבי כלתנו – יוסף-דוד. כמנהג בית אביה נותנים לרך הנולד את שם סבו שיחיה, עוד בהיותו בחיים. ורעי, כך הסביר יהודה, הוא "אחי ורעי, זכר לאחי רפנאל".

ואם בשמות אנו עוסקים, הסבתי בשבת האחרונה את תשומת ליבו של יהודה למגוון השמות שהופיעו בפרשת נשא , עת הקריבו הנשיאים את קרבנם. אותם שמות מופיעים גם בפרשתנו בהעלותך, כדי לציין את סדר מסע בני ישראל במדבר. ואלה השמות :
וַיִּסַּע דֶּגֶל                   מַחֲנֵה בְנֵי-יְהוּדָה,   נַחְשׁוֹן, בֶּן-עַמִּינָדָב.
 טו וְעַל-צְבָא              מַטֵּה, בְּנֵי יִשָּׂשכָר:  נְתַנְאֵל, בֶּן-צוּעָר.
 טז וְעַל-צְבָא              מַטֵּה, בְּנֵי זְבוּלֻן:    אֱלִיאָב, בֶּן-חֵלֹן.
 יז וְהוּרַד, הַמִּשְׁכָּן; וְנָסְעוּ                 בְנֵי-גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי, נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן.
 יח וְנָסַע, דֶּגֶל           מַחֲנֵה   רְאוּבֵן       אֱלִיצוּר, בֶּן-שְׁדֵיאוּר.
  יט וְעַל-צְבָא           מַטֵּה, בְּנֵי שִׁמְעוֹן:  שְׁלֻמִיאֵל, בֶּן-צוּרִישַׁדָּי.
 כ וְעַל-צְבָא,             מַטֵּה בְנֵי-גָד:        אֶלְיָסָף, בֶּן-דְּעוּאֵל. 
כא וְנָסְעוּ,                       הַקְּהָתִים, נֹשְׂאֵי, הַמִּקְדָּשׁ; וְהֵקִימוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן, עַד-בֹּאָם.
 כב וְנָסַע, דֶּגֶל          מַחֲנֵה בְנֵי-אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע, בֶּן-עַמִּיהוּד.
 כג וְעַל-צְבָא           מַטֵּה, בְּנֵי מְנַשֶּׁה:  גַּמְלִיאֵל, בֶּן-פְּדָהצוּר.
 כד וְעַל-צְבָא           מַטֵּה, בְּנֵי בִנְיָמִן:    אֲבִידָן, בֶּן-גִּדְעוֹנִי. 
כה וְנָסַע, דֶּגֶל          מַחֲנֵה בְנֵי-דָן        אֲחִיעֶזֶר, בֶּן-עַמִּישַׁדָּי. 
כו וְעַל-צְבָא             מַטֵּה, בְּנֵי אָשֵׁר:    פַּגְעִיאֵל, בֶּן-עָכְרָן.
 כז וְעַל-צְבָא           מַטֵּה, בְּנֵי נַפְתָּלִי:  אֲחִירַע, בֶּן-עֵינָן.
 
את מדרש שמות השבטים בני ישראל , לא נתן אביהם יעקב אלא דווקא האימהות.
ננסה לעמוד על משמעות שמות הנשיאים ואבותיהם,  או יותר נכון מה חשבו האבות שקבלו שמותם מאביהם ואולי גם אימם, כשנתנו לבניהם את השם.
עמינדב הוא בן שבט יהודה. את שושלת בית יהודה ניתן למצוא גם בדברי הימים וגם במגילת רות שלא מזמן קראנו בשבועות. יהודה הוליד עם תמר את התאומים פרץ וזרח. פרץ הוליד את חצרון וחצרון את רם . מה חשב רם כשקרא לבנו עמינדב ? כנראה רצה לעודד את תכונת הנדיבות. ומה ראה עמינדב לקרוא לבנו נחשון ?  הוא אולי רצה לעודד את תכונת הנחישות.. לימים אכן יהפוך נחשון, זה הקופץ ראשונה למי ים סוף , לסמל הנחישות.
בשבט יששכר , שם אביו של נשיא השבט הוא צוער, כנראה על שם המקום צוער. צוער נותן לבנו את השם – נתנאל. אולי רצה לומר שלושה שותפים לו לאדם, אביו ואימו , אבל גם חלק אלוהה מלמעלה יש בכל אדם, חלק אותו נתן האל.

גם חילן אבי נשיא שבט זבולון , נותן לבנו שם המבטא קשר לאל כפי שאנחנו אומרים בקדושה: "...אלהינו אבינו "  והוא קורא לבנו  – אליאב.
סבו של נשיא שבט ראובן נתן לבנו שם , כנראה בעקבות הארה שחווה – שדיאור. ושדיאור גם הוא הכפיל את שם האל וקרא לבנו – אליצור.
אביו של נשיא שבט שמעון קיבל מזה ומזה  – צורי-שדי. צורי שדי נתן לבנו שם יפה עם משמעות – שלומיאל. הוא חש שלמות עם האל. (למגינת ליבו , הוא לא ידע שהשם הזה קצת השתבש והפך כינויי גנאי ללא יוצלחים.)

הסבא של נשיא גד רצה כנראה להרבות אמונה בציבור ולכן קרא לבנו – דעואל. ודעואל גם הוא רצה להגביר את האמונה וקרא לבנו  - אליסף.
הסבא של נשיא בני אפרים רצה להוסיף לעם הנמצא בעבדות מצרים הוד והדר וקרא לבנו  - עמיהוד. ועמיהוד הפנה תפילתו לאל וקרא לבנו אלישמע. שמע בעבר או ישמע בעתיד.

סבא של נשיא מנשה  מייחל לסוף העבדות ומבקש את פדות ישראל וקורא לבנו – פדהצור. ופדהצור מרגיש צורך להודות לה' וקורא לבנו – גמליאל.
הסבא של בני בנימין נותן לבנו שם – גדעוני. אולי היה נתון בעוני ואולי עבור עוני כל עם ישראל בגלות מצרים הוא מבקש קצת גד – קצת מזל יותר מוצלח. גדעוני מקבל עליו את הדין וקורא לבנו אבידן. בין אם היה הדיין אביו ובין אם הדיין הוא אבינו שבשמיים.

בשבט דן חשו בחיבור שצריך להיות עם הבורא ונתנו את השם עמישדי. ועמישדי חש את החיבור בין האדם לאלוהיו אבל מרגיש אולי קצת חוסר בערבות ההדדית בתוך העם. עמישדי נותן לבנו את השם – אחיעזר. ברבות הימים כשקמות תנועות נוער , הם מאמצים את הרעיון ובעיקרים שהם קובעים לחברי התנועה, גם בשומר הצעיר וגם בבני עקיבא, הם קוראים לחברים "להיות לאחיעזר".

בשבט אשר ניתן השם עכרן. ולא ברור מדוע יקבל אדם שם כזה. ועכרן קורא לבנו פגעיאל.  נראה שלא רצה עכרן להעכיר את האוירה וברור שגם אם זה קצת נדמה, לא הייתה כוונתו מלשון פגע. סביר להניח כי רצה שבנו יהיה כמו אבותינו כשמלאכי אלוהים פוגעים בו, מלשון פגישה עם האל. הכמיהה נושאת פרי כשמשה פוגש את האלוהים ומושיע את ישראל ממצרים.

הנשיא האחרון בן שבט נפתלי הוא אחירע בין עינן. עינן הוא משהו שיש בו עיניים מיוחדות אולי אף בינה יתרה. ובבינתו של עינן ודאי קרא לבנו "אחי-רעי, בצרי,  כפי שקרא יהודה לבנו - רעי ר' עם צרי, כפי שדרש לזכר אחי ורעי. ואולי, הן בעיני עצמו והן בעיני אחרים, ההבדל בין רעות לרוע , היא המשמעות שאדם נותן לחייו. לכל איש יש שם שנתן לו אלוהיו, שנתנו לו אביו ואימו, ושם שנתנו רעיו – חבריו.

ואם כבר במדרשי שמות אנו עוסקים, נוסיף ונזכיר מדרש שמותינו ושמות צאצאינו.      
  אנחנו דור שנולד לשורדי השואה, אשר הטביעו בשמותינו את שמות הוריהם ושמות ובני משפחותיהם אשר לא שרדו את הימים הנוראים ההם.

אימא  ריבה נקראת רבקה-רייזל. רבקה על שם אימא של אבא שלה – יעקב גינזברג. ורייזל על שם סבתא שלו מרים רייזל - אם אביו נתן אלימלך .  אבל אנחנו יודעים שאת השם האמיתי נותנות האימהות. אימא נחמה נתנה לביתה הבכורה את שם החיבה – ריבה.

אבא משה-שלמה , בן זכר שנולד אחרי שתי אחיות , קיבל את שמות שני הסבים. משה על שם אביו של אביו . כשהעלו את אבי לתורה קראו "יעמוד יהודה בן משה-יצחק הלוי". את השם השני – שלמה, קיבלתי מאבי אימי – לאה-גבריאלה גרינצוויג בת – שלמה-יוסף גרינצוויג..  שני הסבים האלו נראו לאחרונה על הרמפה בבירקנאו-אוושויץ , בימים אלו של חדש סיוון התש"ד 1944 .

כשהגיעה תורנו לתת שמות לצאצאינו שילבנו את המחויבות לדורות הקודמים יחד עם העכשוי.  בתינו הבכורה המכונה – טלי,  יצאה לאוויר העולם מהר מהמקובל, והשבוע באמצע חדש סיוון ציינו את יום הולדתה. אימא ריבה רצתה שם שיתחבר לספר האהוב עליה "טלילי אגודלי". חדש סיוון ובו חג השבועות שנקשר לחג המים, הביא לשילוב – מיטל. לשם הזה הוספנו את השם חנה לזכר אימו של אבי יהודה מוסקל ולזכר אחת מבנותיו שקבלה את שם אימו ולא שרדה את הימים הנוראים ההם.

ואם הזכרנו את חנה, אזי לפני שבוע בסיור החודשי עם עוזי דיין , התחלנו את הסיור לציון שחרור ירושלים וארץ ישראל , בתצפית מעל המבנה שמעל קבר שמואל. תוך כדי הסיור ירד מי מבין כמאתיים המטיילים, לפקוד את מצבת קברו של שמואל בתחתית המבנה. מעל מצבת שמואל, הוצב לוח עם "תפילת חנה" . זו התפילה אותה נשאה חנה כאות תודה אחרי הולדת את שמואל. וכך אמרה:

"וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. ב אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. ג אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. ה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ו יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ז יְהוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. ח מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. ט רַגְלֵי חסידיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. (שמואל א ב, א-י)

בתנו השנייה נולדה במוצאי יום הכיפורים ואת שמה – הדס, נתנו לה בחג הסוכות . לימים כשהייתה בסכנת חיים הוספנו לה את השם תחיה.
את שם צאצאנו השלישי ובאותו הקשר, לקחנו מפרשת השבוע פרשת בהעלותך, מתפילת משה לרפואת אחותו מרים – "אל נא רפא נא לה". לקחנו וקצת הרכבנו, ונתנו לבננו את השם רפנאל.  ושוב כמחויבות  לדור הורינו הוספנו לו את השם ברוך לזכר אחיה של אימא-סבתא לאה גבריאלה ששמו המלא היה – ברוך-מנחם-בנימין.    

ברוך הוא וברוך שמו ואין מנחם.

צעיר בנינו נולד חדשים אחרי פטירת אבא-סבא יהודה מוסקל ואחרי פטירת סבא של ריבה נתן אלימלך. אך טבעי היה לשלב ולקרוא לו יהודה-נתן.
כאמור, לכל איש יש שם שהשם נתן ונתנו לו הוריו ונתנו לו חבריו . אחווה ורעות.




לייבסיטי - בניית אתרים