תאריך ושעה
 


מונה:


פרשת בא

פרשת בא היא המשך ישיר של המכות הנוחתות על פרעה ועל מצרים , על פי ה' ביד משה ואהרון.
שאלו כבר לפני מה מטרת המכות ואולי היה צריך להתחיל במכה האחרונה ולהוציא את בני ישראל ?
אז בואו נסקור מה קרה לאורך עשרת המכות, מה נדרש פרעה לעשות ומה קרה בסוף הידוע.

במכה הראשונה מכת הדם, אומר ה' למשה לומר לפרעה :
"וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר(פרק ז,טז)
במכה השנייה הדרישה היא כמעט אותו דבר רק שלא נאמר "בַּמִּדְבָּר" :
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כז וְאִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ:  הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ--בַּצְפַרְדְּעִים. (שם כו- כז)

ובשלישית ובעצם בין השלישית, הכינים, לבין הרביעית, הערוב:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה--הִנֵּה, יוֹצֵא הַמָּיְמָה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִייז כִּי אִם-אֵינְךָ, מְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ, אֶת-הֶעָרֹב"(פרק ח, טז-יז)

מאחר וגם במכה הזו לא נאמר "בַּמִּדְבָּר" , מציע פרעה :
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה, אֶל-מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ".
כאן מתנהל משא ומתן בין משה לפרעה על הדרך למילוי הדרישה :
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ:  הֵן נִזְבַּח אֶת-תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, לְעֵינֵיהֶם--וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.    כג דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר; וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ, (כג)
פרעה קצת מסכים אבל מתנה תנאי:
כד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ, לָלֶכֶת; הַעְתִּירוּ, בַּעֲדִי.
משה מסכים אבל מזהיר את פרעה :
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל-יְהוָה, וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, מָחָר:  רַק, אַל-יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל, לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת-הָעָם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה".

במכה החמישית הניסוח חוזר כמו במכה השנייה :
 " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.    ב כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בָּם. ג הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד"
בין השחין לברד הדרישה היא: " וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי." 
אבל אחרי הפסקת מכת הברד, פרעה מחזק את ליבו:
" וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. לה וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה." (שם לד-לה)

בן מכת הברד למכת הארבה שוב הדרישה היא :
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי . ד כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מֵבִיא מָחָר, אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ".
שוב מתנהל משא ומתן וכך מגיב ומציע פרעה עם מכת הארבה:
"וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים "... ומשה מפרט.
"...בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָה, לָנוּ." 
פרעה מתחכם ומסכים להליכה של הגברים בלבד:
י וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.  יא לֹא כֵן, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה."

עם מכת החושך שוב מתנהל משא ומתן בין משה לבין פרעה:
"וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל-מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג:  גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם
פרעה מנסה להשאיר את הרכוש של בני ישראל במצרים אבל משה עומד על כך , שלא זו בלבד שבני ישראל יקחו את רכושם, על פרעה להוסיף כדי שכמובטח בני ישראל יצאו ברכוש גדול :
כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ  כו וְגַם-מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה--כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע, מַה-נַּעֲבֹד אֶת-יְהוָה, עַד-בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה
מעניין שהגרמנים למדו מפרעה ובשנים של טרם המלחמה הציעו ליהודים לעזוב את גרמניה אבל בלי הרכוש.
בטרם המכה האחרונה מכת בכורות , אין עוד תביעה מפרעה, שלח את עמי. הפור נפל :
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה:  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם ה וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ...וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא; ... וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עָשׂוּ אֶת-כָּל-הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה--לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא-שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
 
בסוף הסיפור פרעה נכנע :
"וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.  לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם  לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם אֹתִי.    לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ:  כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים.   לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם .  לה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.   לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם." (פרק יב , ל-לו)

ואחרי שראינו את מסכת הדרישות מפרעה, ואחרי שראינו את כל המכות הניחתות על פרעה ועל מצרים שלא משכנעות את פרעה לשלח את בני ישראל מארצו, השאלה רק מתחזקת. בשביל מה היה צריך את כל זה ?  מה גם שבעת הזו בני ישראל ממשיכים לחיות בגלות וגם לעבוד יותר קשה.
כנראה שבאגדות ובמדרשים יש קפיצות דרך, אבל בחיים בדרך כלל יש תהליכים שצריכים להבשיל. כבר מתחילת חיינו בבטן אמותינו  אנחנו מתחילים משני תאים ובמשך תשעה ירחים מגיעים עד צאתנו לאוויר העולם. וכשאנחנו יוצאים לאוויר העולם ורוצים להירשם מיד ללימודים באוניברסיטה, אומרים לנו לעבור דרך ארוכה של למעלה מעשרים שנה.

בתחילת התהליך לא בני ישראל וודאי לא פרעה היו בשלים ומאמינים ביכולת של היושב במרומים להוציא את בני ישראל ממצרים.  צריך היה לעשות מעשים כדי שפרעה ולימים גם עמים אחרים , אותם יזכיר משה בשבוע הבא בשירתו, יפנימו ויאמינו בהיתכנות של יציאת מצרים. במקביל, גם בני ישראל יעברו תהליך היפרדות  מ" הדגה, ומהבצלים והקישואים" אותם יזכירו במדבר.  צריך היה לחולל ניסים עליהם ידברו ויספרו בני ישראל לדורותיהם בכל שנה ושנה. רק בדרך הזו, יראו את ה' ויאמינו בו ובמשה עבדו.

שנצליח לעבור בחיינו תהליכים מעניינים, גם אם לעיתים מאתגרים, להבין אותם בדרך אל היעד ולהשכיל להמשך.


לייבסיטי - בניית אתרים