תאריך ושעה
 


מונה:



פרשת בחוקותי

סוף ספר ויקרא הוא בעצם סוף התורה, יען כי ספר דברים הוא נאום הסיכום של משה החוזר על דברים שקרו במשך השנים עד טרם הכניסה לארץ ישראל. בפרשתנו ממש סמוך לסוף הספר, אנו מוצאים אמירה מאוד פשוטה .

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.  ז וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.  ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.  ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם.  י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.  יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.  יב וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.  יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (פרק כו)

בפני עם ישראל בכלל ובפני כל אחד מעם ישראל, הן במדבר בסמוך לכניסה לארץ והן בכל זמן נתון , עומדת הבחירה החופשית. "יש ביכולתנו לבחור להיות אנשים טובים ויש ביכולתנו לבחור להיות רוצחים ושודדים – חלק לא קטן בחרו ברוע" ( יאן קרסקי, לאחר מלחמת העולם  השנייה ). זה מאוד מפליא בהתחשב בעובדה שבצד ההמלצה על הבחירה בטוב, יש פרסים , הן בכלכלה הפרטית והן בהצלחה הלאומית.
 יתרה מזאת, בצד השני, אם לא נלך בדרך הטובה, מצפה לנו עתיד מחריד ומפחיד. גם הצד הזה של ההפחדה, במה שיקרה לנו אם לא נבחר בדרך הטובה, היה צריך להשפיע על בחירתנו בטוב.
 
"וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה.  טו וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי.  טז אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.  יז וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם.
 יח וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי:  וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם
 כג וְאִם-בְּאֵלֶּה--לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי.  כד וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם.  כה וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב. 
כז וְאִם-בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי.  כח וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם.
וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם.  לב וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ.  לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. 
מב וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר.  מג וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם, יִרְצוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם; יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְאֶת-חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם.
 
ממש דברים מפחידים. ובכל זאת, עם ישראל מגיע למצב שהוא לא בוחר בדרך הטובה המוצעת לנו. התוצאה מאוד ברורה. כל מה שהובטח אם לא נשמע לדרך הטובה המוצעת לנו, הכל קרה . גלות ארוכה ובתוכה אויבינו עושים בנו כרצונם הרע.

ולמרות הכל, הדברים הללו לא יהיו לנצח. הגלות הייתה ארוכה וסופה שואה, אבל אחרי המבול תמיד יש קשת בענן. 

 מד וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם.  מה וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים:  אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה.  מו אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה, בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה."

אך לא מזמן ציינו את חזרתנו לארץ . הפרחנו את השממה שהייתה בארץ כשלא היינו כאן. לפני 70 שנה הכרזנו על הקמת  מדינה יהודית בארץ ישראל וביום ראשון נציין 51 שנים לשחרור כל הארץ שבין הים לירדן ובתוכה ירושלים .
עם שחרור הארץ, במלחמת ששת הימים, הייתה בארץ שמחה וצהלה .  משום מה, הצליחו למסמס את ההצלחה הגדולה ולהפוך אותה לסלע מחלוקת קשה. ואם בתחילה  ההתיישבות בנחלת אבותינו בחלק המשוחרר החדש, הייתה משאת נפשם של גרעיני התיישבות של אנשי תנועת העבודה, בשלב מסוים היא הפכה לנחלת גרעיני בני עקיבא . 

גם אירועי השמחה לציון שחרור ירושלים הפכו לנחלת הציונות הדתית. 

צריך לציין בירושלים את שחרור כל הארץ בכ"ח באייר . אולי אפילו הגיע הזמן לציין שלושה שבועות של שמחה  מ – ה' באייר ועד כח באייר.  ובמקביל לבטל את שלושת השבועות של האבל על החורבן שבין י"ז בתמוז לט' באב.  בבחינת, ונהפוך אבל לשמחה ולימים טובים לישראל.


לייבסיטי - בניית אתרים