תאריך ושעה
 


מונה:


"ניו – עזה "       אמצע התמוז התשע"ד      11.7.2014

להפוך את עזה לגן עדן ל – "ניו–עזה" כמו ניו-יורק או פריז, או לגיהינום כמהפכת סדום ועמורה

"ככה אי אפשר להמשיך"   אנחנו שומעים כמעט מכל עבר וברור, שעל זה, כולם מסכימים.
ואל יאמר איש – "לא ניתן להגיע להכרעה", "העולם לא ייתן לנו זמן", והמנטרה הישנה "אין פיתרון"!

אז מה כן ניתן וצריך לעשות ?

 בימים האחרונים שמענו תשובות, מפי רבים וטובים, באולפני רדיו וטלוויזיה, ברשתות החברתיות ומעל כל במה, תשובות עם הרבה מאוד עצות. היו לא מעט עצות חכמות אלא שהחוכמה כידוע לא נמצאת במקום אחד ואין עליה בלעדיות. בנוסף, צריך לזכור כי חלק לא מבוטל מהעצות , כבר שמענו לא אחת בעבר, וחלק נוסף של העצות כבר תורגמו בעבר לפעולות, שלצערנו לא ממש הביאו לפיתרון הבעיה. כמו כן, יש לציין, שחלק לא מבוטל מהעצות הנשמעות עתה , ניכר בהן שהן נאמרות בהשפעת האירועים, תחת לחץ ירי הטילים והרקטות.

ואולי הבעיה היא שלא הגדירו מהי הבעיה, או אולי לא קבעו מהו היעד אליו צריכים ורוצים להגיע. צריך להיות ברור לכל בר דעת, שמלחמה, גם אם צריך לצאת אליה ולנצח בה, בין מרצון ובין מאונס, היא איננה יעד אלא אמצעי, כדי להגיע אל היעד. זאת, כשלא נמצאה דרך אחרת להגיע אל היעד ללא מלחמה. מלחמה כשלעצמה היא דבר רע, מזיק, הורג ומותיר צלקות לרבים ולהרבה זמן, בהרבה מקומות.
ולכן, הדיון והניתוח של המצב הרצוי והמצוי וקביעת היעדים והדרך להשגתם, צריך היה שייעשה כבר לפני זמן רב ולא תחת לחץ. ודאי לא תחת לחץ הרצח של הנערים וגם לא תחת לחץ הירי ההולך ומתגבר על יישובינו. הגם שיש לי שמץ של ספק, אני רוצה להאמין ולקוות שממשלות ישראל לדורותיהן אכן עשו את הדיונים הללו, כל אחת בזמנה, וגם קבעו את היעדים , עם ובלי קשר למטחי היריות בעבר ובהווה. בין אם עשו זאת , ובין אם חלילה לא עשו זאת, בטרם הורו על יציאה למלחמות, ננסה לערוך זאת עתה, בהסתמך על מה שקרה בעבר ועל מה שרצוי לנו, שיקרה בעתיד.

הנחות העבודה:
בבסיס הבחינה והדיון צריך לא לפסול על הסף שום רעיון, יהיה הנאיבי ו/או המטורף ביותר. כמו כן חייבים לשנות את קיבעון המחשבה, התבוסתנית משהו, ולהבין שאין דבר שהוא בלתי אפשרי להשגה. הכל אפשרי אבל ברור לכל, שלכל מהלך, או מצרף של מהלכים - יש מחיר.
היעד המרכזי והסופי – או אולי קודם לזה, צריך להבין, מה איננו יעד סופי, אלא רק שלב קצר מועד.
"הפסקת ירי תלול המסלול לעבר ישראל" – חשוב שיקרה אבל איננו יעד.
יצירת שקט שייענה בשקט – חשוב שיהיה שקט אבל בפני עצמו, כמאמר המשורר- "שקט הוא רפש".
"מיטוט שלטון החמאס" -  יש לו משמעות , אבל הוא לא יעד בפני עצמו. משהו צריך לשלוט שם.
"להכות בהם חזק כי או כדי..." – זה אמצעי להשיג יעד. הרג ושכול, גם בצד השני הם כואבים.
"להחזיר את כח ההרתעה" -  בלתי ניתן למדידה וודאי לא בטווח הקצר. זה וודאי לא יעד.
"ללכת עד הסוף" או "לסיים את המבצע עד הסוף"  - זו בדיוק השאלה , מהו אותו "הסוף" ?!


אז מה הוא באמת היעד  ?

לפני שנגדיר את היעד, ניצוק לטובת חידוד הדיון, עוד מעט נתונים היסטוריים ועכשוויים:


עזה – בעזה מצויים כמיליון וחצי ערבים , רובם ככולם מהגרי עבודה שהגיעו ממצרים. חלקם השתקעו ישירות בעזה. חלק אחר עלו עם החליפים בשנים 1830 ואילך והתיישבו בארץ ישראל. (שיח מוניס, סומאיל, יאזור, כפר סאלמה, מנשייה, יפו ועוד ועוד). כעבור כמאה שנים, במלחמת השחרור, הצאצאים של אותם מהגרי עבודה, ברחו מתוך ארץ ישראל, בין מרצון ובין מאונס, ועברו להתיישב בעזה. רוב השנים הם מוחזקים כפליטים ומחנכים את ילדיהם , שהם עוד ישובו לגור בארץ ישראל שלטענתם, נגזלה מהם. בבתי הספר הערביים בכלל ובעזה בפרט, החינוך מגיל צעיר , הוא לשנאת ישראל והציונות. שהרי אלה הם האשמים , לטענתם , בגירושם מישראל לעזה.


ארץ ישראל – בין הים לירדן גרים למעלה משישה מליון יהודים ועוד כארבעה מליון ערבים. כמחציתם של הערבים הם בעלי אזרחות ישראלית וכמחצית הם בעלי נתינות ירדנית. היהודים שבארץ ישראל שבו אליה, החל משנת 1880 מכל רחבי העולם, לשם נפוצו לאחר חורבן הבית על ידי הרומאים. למעלה מחצי מליון הגיעו לכאן או נולדו כאן טרם הכרזת המדינה וכל השאר עלו אחרי הקמת המדינה או שנולדו כאן מאז. התושבים הערבים הגרים בארץ ישראל הגיעו אליה מארצות ערב השכנות, לאורך השנים החל מהמאה השבע עשרה. עיקר ההגירה הערבית לארץ ישראל התרחש בזמן המנדט הבריטי, עת עלה מספר הערבים בארץ ישראל מכ – 600,000 ב - 1920 והכפיל את עצמו לכ -  1.2 מליון ב – 1948.

מהן השאיפות של היושבים בציון ובעזה ?

היהודים ברמת העיקרון רוצים מדינה בעלת רוב יהודי בארץ ישראל.

חלק בעם רוצה מדינה יהודית אחת בין הים לירדן .

חלק בעם מדבר על "שתי מדינות לשני עמים" בין הים לירדן. מתוכם, יש המוכנים לסגת לגבולות 67, שמשמעותם, למי שלא ראה מזמן מפה, הם  לדוגמא, שקלקיליה ,הנושקת לכביש 6 ומרוחקת 14 ק"מ מחוף הים היא חלק מאותה מדינה שנייה בארץ ישראל. אבל כך גם רנתיס, שעל הגבעות הצופות על נתב"ג וגם ירושלים בהר הזיתים ובהר הצופים, ועוד, יהיו במדינה הערבית.

הערבים היושבים ביהודה ושומרון, אם תשאל אותם, הם יאמרו שהם רוצים מדינה פלסטינית בכל רחבי ארץ ישראל, ולמיזער, לפחות מדינה על השטח ששוחרר במלחמת ששת הימים ב – 1967.

הערבים היושבים בעזה רוצים, וכך מגדלים את ילדיהם, לחזור לתוככי מדינת ישראל ולהשליך את היהודים לים או חזרה לארצות מהן הם עלו ארצה.

ואלו ואלו מדברים על שיבת כ – 10 מילון ערבים מהפזורה אל כל חלקי ארץ ישראל.

אז עכשיו,

 אחרי שמיפינו את האזור והזכרנו קצת מההיסטוריה של האזור, והגדרנו את השאיפות של תושבי האזור, כיצד אפשר ליישב את הסתירות או לתת סטירות, כדי להביא לקביעת יעד ודרכים למימושו?
וכאן יש לזכור שהחיים כידוע הם מצג של רווח והפסד. רוב בני האדם , בבואם לשקול את מעשיהם, מקדימים מחשבה תחילה, בצורה כזו או אחרת , וחשבון של רווח והפסד, שירשם לזכותם בסוף המעשה.

היעד:

היעד, שיש לעניות דעתי לקבוע, הוא אפוא,  הפיכת עזה ל- "ניו-עזה"  - לעיר-מדינה כמו ניו-יורק ! כדי להמחיש את היכולת להפוך את עזה לעיר-מדינה שאף אחד מתושביה לא יירצה לעזוב אותה, יש להציג ולהמחיש בפני תושבי עזה והעולם כולו, מפת הדמיה של "ניו-עזה" כאחד המקומות היפים והמתקדמים בעולם.

אתם ודאי מעלים עכשיו חיוך על התמימות !  (אם העליתי חיוך על פניכם בימים שכאלה, כבר טוב)

אבל אחרי החיוך, וכדי שזה יקרה, צריך להציב לאנשי עזה תנאי ברור שתוך פרק זמן קצר, (יומיים עד שבוע) עליהם לא רק להפסיק לירות, אלא עליהם להוציא את כל הטילים וכל כלי הנשק שלהם, ולפוצץ אותם קבל עם ועולם בשטח פתוח בתחומי עזה ולהתחייב לא לייצר ולא לייבא יותר שום כלי נשק לתוככי עזה.

צריך להזכיר לאורך כל הדרך כי ידנו מושטת לשלום ואנו מכירים בעזה כמדינה ריבונית שיכולה לשגשג ולפרוח כמו המדינות והערים הכי יפות בעולם. ואם הם מסרבים לטוב שאנו מציעים, אל יבואו בתלונות על הרע שהם מכריחים אותנו להביא עליהם.

"מדינת ישראל, לא יכולה להרשות , מה שאף מדינה בעולם לא מרשה. ישראל לא תיתן שיפגעו באזרחיה ובשטחה." 

המטרה שלנו היא לאפשר ולעזור לעזתים, לבנות בעזה מדינה שכנה מודרנית שתושביה אוהבים אותה ורוצים לגור בה. ויש לנו עבורכם העזתים אפילו סוכרייה נוספת. אם ישמידו אנשי עזה את כל הנשק שברשותם ויחתמו עם ישראל הסכם שלום, בין מדינת ישראל למדינת עזה, הם אפילו יקבלו אליהם לעזה, את כל הרוצחים הכלואים בבתי הסוהר בארץ ישראל, יחד עם משפחותיהם.

את הרעיון הזה של "ניו-עזה" צריך להעמיד לפתחם של ראשי מנהיגי העולם , מארה"ב ועד אירופה ועד ארדואן התורכי ואנשי המשט לעזה. צריך להציע לאנשי המשט התורכי לצאת כבר עכשיו לעזה ולהיות הראשונים שעוזרים לאנשי עזה להוציא את הנשק ולפוצץ אותו מול המצלמות של כל העולם. לציון המאורע ולהנחלתו לדורות, אפשר לקחת את כל הברזל של הנשק ולהופכם לאנדרטת שלום על עזה. על אחריות אומות העולם, מוטלת משימת פירוק הנשק, או לחילופין הפיכת עזה לסדום ועמורה.

נכון, אתם צודקים !  מנהיגי החמאס , יידחו את הדרישה הזו מכל וכל. (אבל לא ברור , עוד כמה זמן, ימשיכו אותם אלו שמביאים עלינו ועל תושבי עזה את הסיוט הזה, כמה זמן הם עוד יחיו ?! ) יכול להיות שהרעיון הזה יגיע לביצוע לפתחם של המנהיגים החדשים של עזה !

כדי שזה יקרה, כדי שאנשי עזה יבינו, שלא רק שכדאי להם לנקות את ארצם, (זו שתקרא - ארץ פלישתים, או פלסטין או מדינת עזה או "ניו-עזה") אלא שאין להם שום ברירה אחרת. כדי שזה יקרה, יוצגו בפניהם ובפני כל העולם , התמונות של הערים אחרי הפצצות. תמונות של דרזדן, תמונות של וורשה, של בוסניה ושל עיראק. הרס כתוצאה מהפצצות שנעשו על ידי הנאורות שבאומות העולם. הצגת התמונות, צריך שלא תותיר ספק לאיש, כי מכאן מתחילה מהפיכת סדום ועזה .

כפי שציינו לעיל, ברור שבשלבים הראשונים, השכל לא יעבוד בעזה והם ימשיכו בשלהם . 
זה הזמן להנחיל לדעת הקהל בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט , את הבחירה החופשית שניתנת לעזה, לבחור בין להיות מדינה כניו-יורק או הררי הרס של בניינים כמו בדרזדן ובוסניה.
זה הזמן להכין את כל ההכנות של כל הרעיונות הישנים והחדשים שעלו לאחרונה, מהפצצות מהאוויר, דרך כניסה קרקעית, קטנה או גדולה, לזמן קצר או לזמן ארוך, דרך השיטה הישנה של מצור, קרי, סגירת המעברים לדלק, ניתוק החשמל ועד לניתוק המים וסגירת עזה מלקבל מזון. זה האחרון, הוא אכן עונש הקרוי "קולקטיבי" "של לא מעורבים"! 
אבל הוא מותר אפילו על פי החוק הבינלאומי, יען כי גם הטילים הנוחתים כמעט בכל רחבי ישראל הם "קולקטיביים, ועל לא מעורבים" אבל אצלנו הם יוצרים קולקטיב של ערבות הדדית.

זה הזמן להודיע לעולם, שגם אם יהרגו אלפי אנשים, נשים וטף, של לא מעורבים, (אבל הם : הורים אחים בעלים ושארי בשר של הרוצחים בעזה,) יהיה זה רק משום שהם לא מוכנים להיות ניו-יורק או ציריך, ולכן הצעדים שאנו נוקטים לא ייפסקו. זה לא ייפסק גם אם הלחץ יהיה קולקטיבי, וגם אם יציגו לעולם הררי גופות ואלפי נכים ופצועים. זה לא יפסק עד שיושג היעד הסופי שהגדרנו קבל עם ועולם -

       להפוך את עזה ל – "ניו-עזה" !

לייבסיטי - בניית אתרים